הקרב על הכתר

פרולוג

זה היה באישון ליל.
האיש הצליח לחמוק מהטירה והתקרב ליער.
זאת ההזדמנות שלי, חשב לעצמו. אסור לפספס אותה.
קולות של חיות לילה נשמעו מעמקי היער ככל שהתקרב.
הוא השתדל להיות שקט ככל שאפשר, לא דרך על ענפים, התגנב בין הצללים. הכל כדי לא להמצא. האיש משך את הברדס נמוך יותר על ראשו.

קראץ'.
מישהו דרך על ענף. הוא העיף מבט לעבר מקור הרעש, עמדו שם שני אנשים ושוחחו בשקט, ראשיהם רכונים לפנים כדי שישמעו טוב אחד את השני. הוא עבר לעמוד מאחורי עץ קרוב יותר אליהם והטה את ראשו בניסיון לשמוע מה הם אומרים.
צל עבר מול פניו, הוא הסתובב לעבר הצל ולא ראה שם דבר.
כשהאיש הפנה את גופו חזרה לשיחה של השניים האחרים, הוא הרגיש חוד מתכת קר בגרונו.
"הסיסמא." אמר קולה הנשי של האישה שעמדה ליד מחזיק הפגיון.
האיש לחש משהו באוזנה של הליידי.
הם החליפו מבטים במשך חצי דקה ולבסוף הצפע שחרר אנחה והוריד את הסכין.
"הגיע הזמן אחי, לא?" אמר הצפע.
"הגיע הזמן. אני איתכם עד הסוף."