הקרב על הכתר

פרק שניים עשר

סבסטיאן:

לפניי כעשר שנים:

"אתה לא תצליח לתפוס אותי!!" ליילה צחקה בקולה הילדותי ורצה בחופשיות בגינת הארמון.

בנג'י רדף אחריה ביאוש. "ליילה, אנחנו חייבים ללכת לארוחת הבוקר!" הוא אמר תוך שהוא מתנשף מריצה בלתי נגמרת אחריה.

"סבסטיאן, בוא נברח מחוץ לגדר!" ליילה צעקה אליי כשהצטרפתי בלית ברירה לבריחה מבנג'י.

"אבל אסור." אמרתי בתמימות.

"אל תהיה חנון, אז מה אם אסור!" ליילה עצרה, משתעלת ממאמץ.

בנג'י תפס אותה ברגע והיא נכנסה להתקף צחוק.

"את חייבת לקבל שיעור חינוך, ליילה." הוא צקצק בלשונו בחיוך. "סבסטיאן, בוא." קרא אליי, ואני כמו ילד טוב הקשבתי לו.

נכנסנו לארמון ובנג'מין הוריד את ליילה מזרועותיו. היא רצה היישר לחדר האוכל.

"אתה תגיד לאמא?" שאלתי בחשש.

"אם תאכל יפה, אני לא אגיד." הבטיח בנג'י וליווה אותי לחדר האוכל.

"אתם מאחרים." אבא קבע בפנים חתומות כשנכנסנו.

בנג'מין אמר כמה דברים שלא כל כך שמעתי כי התיישבתי במקום שלי.

"זה היה כיף." ליילה אמרה בהתלהבות.

"אבל לא נעשה את זה שוב." הזהרתי אותה.

"בטח שכן!" אמרה בפרצוף חמוץ וחרצה לי לשון.

כמה דקות לאחר מכן, נשמעה דפיקה על חדר האוכל.

אחד המשרתים פתח בזהירות את הדלת ובפתח עמד שומר, הגנרל וילד קטן ורטוב.

"הוד רממותו, אני מתנצל על ההפרעה והחוצפה. אבל זה עיניין שאינו סובל דיחוי." הגנרל אמר בחומרה.

אבי התרומם והתקדם לעבר הילד.

שאר המשפחה המשיכו לאכול בשקט, ורק אני נעצתי מבט באורחים הלא צפויים.

"האם זהו בנו האמצעי של משפחת סטון?" אבי שאל במבט קודר.

"אכן." הודה הגנרל. "אך זה לא כמו שזה נראה. בדקנו היטב, אין חשש לריגול."

"אתם רגילים לדבר בגוף שלישי על אנשים שנמצאים אתכם באותו החדר?" הילד הרטוב דרש לדעת.

אבי הופתע מהישירות שלו.

"הילדון קצת חצוף." הבהיר הגנרל.

"אני רואה." אבי התכופף לעבר הילד והסתכל בעיניו.

"אדוארד רוּן סטון." הילד הושיט לאבי את ידו הימנית ללחיצה.

אבי צחק מהחווה המוזר, ילד קטן לוחץ את ידו של מלך גדול.