הקרב על הכתר

פרק עשירי

סבסטיאן:

התעוררתי לקול דפיקות על דלת חדרי. מבט חטוף בשעון אמר לי השעה חמש לפנות בוקר מי האידיוט שדופק לי כל כך מוקדם בבוקר?! הרהרתי תוך כדי פיהוק עצבני.

התיישבתי על המיטה ושפשפתי את עיניי בעצלנות. נקישות נשמעו שוב על הדלת.

"תפתחו כבר, תפתחו." צעקתי מבפנים בזעם.

הדלת נפתחה בהיסוס, בפתח עמדה משרתת ואני קמתי ונעמדתי מולה.

"הוד מלכותך?" שאלה.

"לא." אמרתי בכעס בלי לשמוע מה יש לה לומר וטרקתי אחרי את הדלת.

סבסטיאן! נזפתי בעצמי. תפסיק להתנהג כמו תינוק. לאחרונה אני נעשה עצבני למדיי.

פתחתי את הדלת בשנית והתנצלתי בפניה, "סליחה. מה רצית?"

"הכרכרה שלך מחכה בחוץ," אמרה. מעט חשש נראה בפניה. "אבא שלך ביקש שתזדרז."

"איזה כרכרה?!" שאלתי מבולבל.

"הכרכרה ללינקסטר." אמרה ויצאה.

האבל הטריף את אבא. האבל הטריף את אבא. האבל הטריף את אב-

"סבסטיאן, אתה מוכן להזדרז?" צ'ארס גער בי כשעבר במסדרון ועצר ליד פתח חדרי. "אתה מעכב את כולנו. אני אכשל בגללך!" נבח.

"אני מזדרז! תרגע. ובכלל, איך זה קשור אליכם? זאת אשמתי שלא קמתי בזמן, לא אשמתכם." אמרתי ונכנסתי לשירותים בחדרי לצחצח שיניים.

"אתה אדיוט או שאתה עושה את עצמך?" צ'ארס נכנס לתוך חדרי. "אבא נתן פקודה לכל הנהגים לא לצאת עד שכולם נמצאים על הכרכרות. אחרת זה לא מתחיל ביחד - לא הוגן." הסביר.

"אבל לא כולם אמורים להגיע למקום כלשהו. אתם אמורים להתחיל כאן, לא?" שאלתי שמברשת השיניים תקועה בפי.

"מה פתאום. אני הולך להפגש עם מומחה כמו אייסון ובנג'מין, וליילה הולכת להפגש עם המשפחה שהיא שופטת. ואתה.. ובכן אתה, אם תמשיך לשאול שאלות, אוציא אותך בפיג'מה וכך תלך להפגש עם אלנה." הוא אמר, חמור סבר, ויצא.

סיימתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים. התלבשתי בזריזות, התזתי על עצמי בושם, ענדתי את השעון המוזהב שלי וסידרתי את השיער עם קרם לחות. ארגנתי במהירות מזוודה קטנה ויצאתי החוצה.

כולם חוץ מצ'ארס דיברו מחוץ לכרכרות עם בגדים מכובדים ומלכותיים. אפילו ליילה הסכימה לשים שמלה קצרה ומחוך, ניכר היה שהיא סובלת אבל מסתירה זאת היטב.

צ'ארס ישב בתוך כרכרה אחת והביט החוצה במבט מרוחק.

אני אפילו לא טורח לגביו.

"סבסטיאן!" בנג'מין קרא לעברי.

התקדמתי לקראתו.

"איך אתה מרגיש?" שאל.