הקרב על הכתר

פרק אחד עשר

סבסטיאן:

חפציי היו מסודרים ליד הדלת בזמן שהתקלחתי והתארגנתי במהירות.

כשסיימתי לקחתי את חפציי, הלכתי לכיוון הסלון הגדול וחיכיתי לאלנה, ליועץ ולמשרתת.

הצצתי בשעון היד שלי, השעה הייתה שמונה ורבע בבוקר.

משרת אחד הציע לי תה ועוגיה וכשעניתי בחיוב הוא הניח אותם על השולחן שלפניי.

התה היה רותח וחיכיתי שיתקרר. לבנתיים בחנתי את הסלון העצום שבטירה.

היו כמה פינות ישיבה שסודרו בחצי עיגול שיצר מרחב ענק לנשפים, טקסים וקבלת פנים.

הספות היו בצבע שמנת מעור אמיתי ויקר. שולחנות זכוכית עגולים ניצבו ליד כל כורסא בודדת שולחנות מלבניים ונמוכים ניצבו ליד ספות מאורכות.

בין פינת ישיבה לאחרת הייתה דלת למסדרון חדרים ובפער שבין הפינות השתרכו מדרגות רחבות וגדולות לקומה השנייה.

פתאום הבנתי את צ'ארס, הוא מתבונן בכל דבר לעומק, כאילו היה יהלום יקר שהוא מודד את שוויו.

כחכוח נבוך נשמע לידי והפנתי את ראשי בחדות.

זאת הייתה אלנה, היא לבשה שמלה שנראתה פשוטה אבל עם זאת יפייפה להפליא, השמלה הייתה בצבע סגול עמוק והגיעה עד מעל הברכיים, פתח הצוואר העגול שלה היה מוארך כך שקצה כתפיה נגלה. השרוולים היו ארוכים וצמודים ומגפיי העקב השחורות שלה כאילו הותאמו לשיערה הכהה שהיה אסוף לצמה ארוכה.

"תסלחי לי, לא שמתי לב שהגעת." קמתי מהספה במחוות התנצלות.

"הכל בסדר, כדאי שנצא בדקות הקרובות." אמרה.

"את צודקת." אישרתי.

"יפה לך צבע סגול." אמרתי באין משהו מועיל אחר להגיד.

"יפה לך חליפה." ענתה בתגובה.

לרגע הייתה שתיקה.

"כדאי שנצא." אמרה בשיעול נבוך ופנתה לכיוון היציאה.

"כדאי שנצא." אישרתי והלכתי אחריה בצעדים מהירים.

המשרתת והיועץ חיכו לנו בחוץ ועלו אחרינו לכרכרה לטוקסל.

כעבור שעה וחצי המשרתת והיועץ נרדמו ורק אלנה ואני נשארנו ערים.

אלנה הביטה בנוף מחלון הכרכרה ולא דיברה.

הבטתי בפניה מהצד, אפה הסולד היה קצת אדום, אולי מקור הבוקר. ריסיה הארוכים הטילו צל על לחיה בתגובה לקרן השמש שחדרה מהחלון.

כאילו הרגישה במבטי, אלנה הסתובבה והביטה בפניי, "מה?" היא שאלה.

"שום דבר," הפנתי את ראשי במהירות. הרגשתי צריבה בלחיי.