הקרב על הכתר

פרק שני

סבסטיאן:

"לעזאזל! איפה המחוך הארור הזה?!" ליילה התפרצה לחדר שלי והתחילה לחפש בעצבנות בכל פינה. "בטוח לא אצלי," אמרתי בקול ישנוני והתהפכתי לצד השני מנסה לשווא להשתיק את הצעקות שלה עם הכרית.

"אוף!" היא צעקה בדיוק בשניה שכמעט הצלחתי להירדם בחזרה וככה היא הרסה לי כל סיכוי לחזור לישון. התרוממתי על המיטה לישיבה, "באמת אוף." שיפשפתי את עיניי. "חיפשת בחדר ההלבשה?" שאלתי ספק בשביל לעזור לה ספק בשביל לגרש אותה מהחדר שלי.

"למה נראה לך שאני אתחיל לחפש בחדר המסריח שלך? זה המקום האחרון שאני מחפשת!" היא נשפה בבוז, החדר שלי בכלל לא מסריח, היא פשוט לא אוהבת את סוג הבושם שלי.

"בעצם... למה את רוצה למצוא את זה בכלל? לא אמרת שאת שונאת אותו או משהו?" קמתי מהמיטה ולקחתי את החליפה שלי לטקס. "כן נכון.. אבל אמא תהרוג אותי אם לא אמצא אותו. היא בטוחה שאיבדתי אותו בכוונה." היא הסבירה במהירות והפכה לי את סל הכביסה בניסיון נואש למצוא את המחוך שלה שם, כי הרי ברור שאני לבשתי אותו במקומה.

"טוב, זה הגיוני. בטוח לא עשית את זה?" שאלתי במבט חשדני.

"אתה רציני?" היא הסתכלה עליי במבט עוין.

"זה בטוח לא אצלי." גררתי אותה לבחוץ ונכנסתי במהירות למקלחת. אני מתקלח במים קרים, אני לא אוהב מים חמים. התקלחתי מקלחת יחסית מהירה והתחלתי להתלבש, התרגלתי כבר לחולצה המגרדת ככה שהיא לא כל כך הפריעה לי והעניבה לא הייתה עד כדי כך חונקת כמו אתמול, זה שיפר את מצב רוחי. צחצחתי שיניים במהירות ומיהרתי לצאת. כל משרת שעבר לידי איחל לי בוקר טוב ובהצלחה בטקס, אני קצת נבוך מיתר תשומת לב (יותר ממה שאני רגיל כנסיך,) אז רק הנהנתי בחיוך והמשכתי. מעצב השיער שלי - תומאס חיכה לי בחדר התלבושות, מיהרתי לשם.

כשהגעתי לחדר, אמא שלי, צ'ארס ואמיליה היו בפנים. צ'ארס מנסה לבחור תסרוקת שיאהב - דבר שכמעט בלתי אפשרי. אמא שלי מוכנה עם תסרוקת איפור ותלבושת (איך היא עושה את זה?), מנהלת שיחות חפוזות עם המעצבים ואמיליה מחכה בסבלנות שהתסרוקת שלה תהיה מוכנה.

"שלום." אמרתי בפתח כדי שישימו לב שהגעתי. אמא שלי הפנתה את ראשה אליי. " או, סבסטיאן! חשבתי שאתה ישן, מקסים! גש לפה ושב בכיסא הזה." פקדה עליי.

המעצב שאיתו דיברה מיהר לפנות אליי, "איזה תסרוקת בחרת לטקס המיוחד שלך?" הוא שאל וחייך אליי מהמראה. "אני חושב שתעשה מה שנראה לך." לא היה לי זמן להתקשקש עכשיו עם בחירת תסרוקות ואני סומך על המעצב שהשיער שלי לא יראה כמו קן ציפורים. זה מספיק.

"אני אוהב את הראש שלך, הנסיך." הוא חייך ופנה לארגן את הדברים.

"אני לא מבינה, צ'ארס. אתה רוצה להישאר ללא תסרוקת?" אמא נזפה באחי שיזדרז וצ'ארס כמעט התעלף מהמחשבה שיבוא עם שיער לא מסודר לטקס שלי. "הכל פה מזעזע ממש!" התלונן וניסה לסדר את שיערו באצבעותיו.