הקרב על הכתר

פרק שישי

ליילה:

התפזרנו כל אחד לחדרו, כל הדרך צחקנו על אדוארד.

הגעתי לחדרי והתיישבתי על המיטה ברגליים שלובות.

הסימן החדש מאחורי עורפי הציק לי. גירדתי אותו.

אז אני קרח. ממש לא מה שציפיתי עם המזג החם שלי. קרח נועד לרגועים, הגונים, מתונים. או בקיצור - לא אני.

פתחתי את ידי וניסיתי להשתמש בכוח.

התרכזתי בתכונות של הקרח. כמו שארתור אמר לסבסטיאן לעשות. קר. שווה. הוגן. עדין, אבל דקה אחרי יכול להיות קטלני. התרכזתי בדברים האלה, חשבתי על השלג.

כלום.

ניסיתי שוב. חשבתי על קור. קור חודר לעצמות. קור מרעיד. קור שגורם לך להכחיל. קור...

אאוץ'. כווית קור נראתה על ידי. אדמומיות קפואה וטיפה נפוחה.

זה כבר התקדמות חייכתי לעצמי .

שחררתי את כל המחשבות על קור. לא רציתי להיות כולי מלאה כוויובסיפוקת.

אני לא יודעת איך אני אשתמש בכוח המטומטם הזה כשאני באמת אצטרך אותו.

אין לי מושג איך סבסטיאן יסתדר עם הכוח שלו, זה הרבה יותר מסוכן מקרח.

אני רק מקווה שהוא לא שרף את צ'ארס באמת, או יותר גרוע - את הבית.

כוחות מטומטמים.

לעזאזל. בדקתי מה השעה בשעון על הקיר. השעה הייתה חמש, נשאר לי רבע שעה. קמתי מהר, בדקתי שהפגיון בכיסי, הברשתי את שערי בידי ויצאתי מהחדר.

התקדמתי לעבר בית הסוהר בצעדים מהירים. בשביל להגיע לכלא הייתי צריכה לצאת מהארמון, לעבור את כל הגינה, להיכנס לארמון מהכניסה האחורית וללכת במסדרון ארוך עד דלת פלדה שמאחוריה יש מדרגות שמובילות למרתף הכלא.

הגנרל רונדק ושומר שלא הכרתי חיכו לי ליד דלת הפלדה.

"הוד מעלתך," רונדק בירך אותי.

"רונדק," החזרתי לו בניד ראש.

"הנסיכה, אני צריך ללכת לפגישה עם הנסיך צ'ארס. השומר רייס ילווה אותך לאסיר." הוא החווה בידו על השומר שלידו.

"הוד מלכותך," אמר רייס.

"בסדר, שנכנס?" פניתי אל רייס, בוחנת אותו, עיניים חומות, שיער חום, גבוה, הייתה לו צלקת מסוף הגבה שנמשכה על מצחו עד שנבלעה בשיערו הגלי.

"אחריי," הוא אמר בקול עמוק ונכנס בדלת הפלדה.

למה הדלת הייתה פתוחה? לא צריך מנעול?

התקדמתי אחריו בשקט. הייתי בכלא פעמים ספורות בלבד. אחת מהם הייתה שכלאו את אדוארד, כשהגיע לכאן פעם ראשונה והפר את האיסור לעבור בין ממלכות טוקסל ורדוסר.