הקרב על הכתר

פרק שלוש עשר

אדוארד:

המסיבה הייתה... מיוחדת.

כבר שכחתי עד כמה המסיבות ברדוסר פרועות.

שתייה חריפה נמזגה בכמויות, מאכלים רדוסרים הוגשו בלי הפסקה, הריקודים לא נפסקו לרגע עם המנגינה רועשת וקופצנית ומאות אנשי אצולה הגיעו.

אבל משהו שם הרגיש מוזר, ולא, אני לא מדבר על החוסר רשמיות - דבר שלא היה קורה בטוקסל לעולם. מתח הורגש בין אילבה לפיטר. מתח שלא אמור להיות בין שני אנשים שהולכים לחיות ביחד. אבל זה בטח רק הדמיון שלי, בגלל שינאתי לפיטר.

רעש מזוודתי הנגררת נשמעה אחריי במסדרונות ארמון טוקסל. זהו, עכשיו עד החתונה לא אצטרך לראות או לשמוע מאימי שוב.

שאלתי משרת אחד אם הוא יודע היכן הנסיך, הוא אמר שראה אותו יורד לפני כמעט שעה למרתף היין.

מה יש לקטין לעשות שם?

הוא לא קטין יותר. נזכרתי. הוא יכול לשתות יין.

לא, מבחינתי הוא עדיין קטין.

ירדתי למרתף היין עם המזווה, בלי לעצור בחדרי בכלל.

קולות שיחה שקטים נשמעו מעמקי המרתף.

בברור קולו של סבסטיאן, ועוד קול אחד. מוכר ונשי.

אלנה.

עכשיו הכל מובן.

ידעתי שהדבר הנכון לעשות זה לעזוב אותם ולחכות לסבסטיאן בחדרו, אבל ממתי אני עושה את מה שנכון?

התכוונתי להיכנס אליהם כששמעתי את שמי עולה בשיחתם.

"ואז אדוארד אמר, אם תתנהג ממש יפה אולי אני אבוא שוב. הוא לא בא שוב דרך אגב."

"הוא תמיד היה יהיר." אלנה צחקה.

"תודה רבה." הודתי אלנה ונעמדתי מולם.

אלנה נראתה מופתעת.

"כן, קטין," פניתי לסבסטיאן, "אפשר להרגיש את הגעגוע שאתה חש כלפיי. אני שמח לדעת שמרכלים עליי פה בחופשיות." צחקתי.

סבסטיאן נעמד בהלם. "מה... מתי הגעת?"

"בדיוק לפניי..." הצצתי בשעון. "רבע שעה."

אלנה חייכה בהדרגה.

"מה אתם עושים?" שאלתי.

"בוחרים יינות לטקס שלי." אלנה ענתה.

לא ידעתי שהטקס של אלנה כל כך קרוב, היא תכף בת שמונה עשרה? וואו, איך שהזמן עובר מהר.

"בדיוק היינו צריכים לטעום עוד סוג של יין." הוסיפה.

"כן. צודקת." סבסטיאן חיפש בעיניו אחר חבית מסויימת.