Mio, Mio Mio...

Chapter 21🪷

״שמעת פעם על היריון חוץ רחמי?״ אני מכווצת את גבותיי באי הבנה, ״אני אסביר.. היריון חוץ רחמי הוא מצב שבו הביצית המופרית השתרשה והתפתחה מחוץ לחלל הרחם. זה מצב מסוכן אם אינו מאובחן בזמן, למזלנו הגעתם היום והצלחנו לתפוס את זה בזמן.. ובכל זאת הייתי רוצה שתגיעי שוב שבוע הבא לבדיקה שנייה.״ אני עדיין לא מבינה.. ״אבל.. אני מדממת. ההיריון לא יכול להיות שם אם אני מדממת.״ ד"ר בייקר מתעסקת במחשב שלה בזמן שהיא עונה, ״עם התקדמות ההיריון גוברת שכיחות התלונות על תסמינים שונים.. כאב בטן, חד-צדדי או מפושט, דימום וגינלי, בחילות, סחרחורות ותחושה של טרום־עילפון, שעלול להפוך לעילפון ממש.״ מה לעזאזל? יכול להיות שאני עדיין בהיריון? ״אם ההיריון לא ברחם אז איפה הוא יכול להיות?״ היא מכחכחת בגרונה, ״בדרך כלל היריון חוץ רחמי קורה בתוך אחת מהחצוצרות, מה שיכול להביא לזיהום ולדלקת. אני אתן לך מתוטקרסט. זו תרופה שמעכבת את ייצור ה-DNA ואת חלוקת התאים ומביאה לסיום ההיריון. השימוש בה נחשב לבטוח יחסית. לעיתים, למרות השימוש במתוטקרסט, יש צורך בסופו של דבר בניתוח לפרוסקופי לכריתה של החצוצרה.״ אני מתאמצת לבלוע את רוקי. איך הסתבכתי עם זה? ״אם יכרתו לי את החצוצרה אני עדיין אוכל להיכנס להיריון?״ היא מהנהנת ואני נושפת בהקלה, ״הליך כזה לא משפיע על הגוף מבחינה הורמונלית ושגם ללא החצוצרות ניתן להיכנס להיריון, באמצעות הפריה חוץ גופית.״

איאן:
אלוהים, היא מדברת בסינית. אני לא מבין כלום. ״תסלחי לי, אבל.. אני לא כל כך מבין.״ ד"ר בייקר מחייכת באדיבות, ״אני אסביר.. הפריה חוץ גופית היא הפרייה של תא ביצית על ידי תא זרע, מחוץ לרחם האישה, כלומר הפריה המתבצעת בתנאי מעבדה.״ אני מכווץ את גבותיי. ״בשלב השני מוחזרת הביצית המופרית אל רחם האישה תוך כדי מתן טיפול הורמונאלי לאישה להמשך ההיריון.״ אלוהים אדירים. תודה לאל שאני גבר. ״תצטרכי לקחת 8 מיליגרם בשבוע, אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לפנות אליי תמיד.״ היא מחייכת. ״תודה רבה.. אקבע איתך כבר בטלפון.״ היא מהנהנת, מיו קמה מהכיסא, אוספת את הדברים שלה ויוצאת מהחדר ואני אחריה. כשאנחנו נכנסים לאוטו אנחנו יושבים כמה שניות בדממה. שומעים רק את הנשימות שלנו. ״את יכולה להסביר לי באנגלית? לא הבנתי כלום.״ אני מנסה להצחיק אותה אבל מיו נשארת בפרצוף רציני. ״תיסע הביתה, איאן. אני אסביר לך בבית.״ אני מכחכח בגרוני ונוסע. הנסיעה עוברת בשקט, מדי פעם אני מציץ לכיוונה של מיו לבדוק מה איתה. היא מסתכלת בחלון וממששת את בטנה השטוחה. שיט, אני דואג.
אחרי רבע שעה אנחנו מגיעים הביתה, מיו ישר עולה לחדר מבלי להגיד כלום. שום דבר. אני עולה בעקבותיה, מוצא אותה בשירותים מנגבת את לחייה. ״מיו..״ היא ממשיכה בעיסוקיה מבלי להתייחס אליי. אני מנסה לתפוס את עיניה במראה אבל היא לא מרימה את עיניה, אז אני מוריד את מבטי. ״מה זה? מה לעזאזל את עושה?״ עכשיו היא מסתובבת אליי, ״מה זאת אומרת? אני מתחילה את הטיפול.״ אני מכווץ את גבותיי, ״חשבתי שהיא נותנת לך כדורים.. לא חומר להזריק לעצמך.״ אני לוקח את בקבוקון החומר מידה ומתאמץ לקרוא מה שכתוב עליו. ״תסבירי לי.״ אני מבקש שוב, ״ההיריון לא נמצא ברחם. הוא בחצוצרה שלי, מה שגרם לי להרגיש לא טוב. הוא הכאיב לי בזמן שדיממתי ולכן חשבתי שחוויתי הפלה טבעית. ד"ר בייקר אמרה שטוב שהגענו אליה בזמן כי אחרת זה היה יכול להזדהם. היא נתנה לי תרופה להפלת התינוק, אם התרופה לא תפיל אותו אני אצטרך לעשות כריתת חצוצרה. אם אני עושה כריתת חצוצרה, הדרך היחידה להביא ילדים לעולם היא הפריה חוץ גופית או בפונדקאות.״ פאק. ולחשוב שהזין שלי יצר את כל הבלאגן הזה... ״יהיה בסדר, רוסו..״ היא מושכת באפה ומעלה חיוך מזויף על פניה, ״אני יודעת.. אבל אני לא רוצה לחשוב על מה יקרה אם לא יהיה בסדר.״ אני מתקרב אליה ומחבק אותה מאחור. היא מסתובבת בחיבוקי ומחזירה לי חיבוק משלה. ״את רוצה שאני אעזור לך להזריק את זה?״ היא מנידה בראשה ומשחררת את חיבוקה ממני, הולכת ונשכבת במיטה. לוקחת נייר רטוב ומעבירה אותו על בטנה. מחזיקה פיסת עור ומכניסה את המחט לעורה, דוחפת את החומר לתוכה, לאט לאט. פאק. ״את אמורה לעשות את זה כל יום עכשיו?״ היא צוחקת ומוציאה את המחט מעורה, ״אני אמורה לעשות את זה פעמיים, שלוש בשבוע..״ אני מתכווץ כשאני חושב שהיא דוקרת את עצמה פעמיים שלוש בשבוע. היא צוחקת ועולה חיוך על פניי כי הצלחתי להצחיק אותה. ״אני אוהב את הצחוק שלך..״ היא מחייכת בזמן שהיא מחטאת שוב את אזור הדקירה. ״ואני אוהבת אותך.״ היא קמה ועוטפת את ידיה סביב צווארי. אני רוכן אל פניה ומנשק אותה עמוקות. פאק, הטעם שלה. הטעם המזוין שלה. ״העוגיות שהכנו היו ממש טעימות, לא?״ היא מכווצת את עיניה, ״עולה לך רעיון לראש, נכון?״ אני מהנהן בחיוך. לפני שהיא מספיקה לגלגל את עיניה אני מרים אותה על ידיי ולוקח אותה למטה בזמן שצחוקה ממלא את חלל הבית. אני מושיב אותה על השיש, ״התלבשת מאוד יפה היום.. אבל את יפה יותר בלי בגדים..״ לחייה עוטות גוון אדמדם והיא מחייכת חיוך מבויש. היא מהנהנת ונושכת את שפתה התחתונה. ״פאק, אני כל כך אוהב אותך..״
״את יודעת להכין פנקייקים?״ אני שואל בחיוך. היא מהנהנת, ״מה אנחנו צריכים? בואי נראה.״ אני פותח את המגירה שלצידי ומוציא משם קצפת ומייפל. ״אלו המצרכים הכי חשובים.״ היא צוחקת ואני לא מצליח להתאפק ומנשק אותה שוב.

28.12.2023
5.1.2024
ממש ממש מצטערת על ההיעלמות הפתאומית היה לי מחסום כתיבה מטורףףף!!💗