Mio, Mio Mio...

Chapter 18🪷

אני יושבת לצד איאן ברכב, בזמן שהוא נוהג לקופת החולים. ״אני יכול לשאול אותך משהו?״ אני מפנה אליו מבט שואל ומחכה שימשיך. ״איך שיין הפך לאפוטרופוס שלך?״ אני מכווצת את גבותיי בבלבול. איך הוא יודע ששיין היה האפוטרופוס שלי? ״הוא אמר לי.״ הוא עונה לשאלתי האילמת. ״ובכן.. כשהייתי בת 9, אני וההורים שלי נסענו לטייל ביום ראשון.. כשחזרנו הביתה נהג התנגש בנו. האוטו התהפך כמה פעמים, ואני איבדתי הכרה. אני לא זוכרת שום דבר אחרי זה, רק שהתעוררתי בבית החולים והודיעו לי שההורים שלי נהרגו. שיין היה אז בן 23.. לא כל כך דיברנו כשהייתי קטנה. הוא רב עם ההורים שלי לפני שנולדתי ופשוט עזב. ידעתי שיש לי אח גדול אבל אף פעם לא דיברתי איתו לפני כן. באותו יום הוא הגיע לבית החולים לאסוף אותי ומשם פשוט הכל התדרדר. פעם בחודש הייתה מגיעה מישהי לביקורת, לראות אם יש לי תנאים נורמליים. הוא פשוט היה מזייף את זה. הוא לא היה מכה אותי בפנים, רק בחלקים שהוא יוכל לכסות, כדי שלא ייראו. מכות היו רק ההתחלה.״ אני נעצרת ונושמת עמוק לפני שאני ממשיכה, מזכירה לעצמי שאני כבר לא שם. ״כשהביקורים שלה הפסיקו, הוא היה חונק אותי.. כל פעם שמשהו לא מצא חן בעיניו.. היו פעמים שאיבדתי הכרה מחוסר אוויר.״ אני שולחת את ידי לגרוני ומלטפת אותו בעדינות, עדיין מרגישה את ידיו מתלפפות עליו. אני מרגישה את ידו של איאן על ירכי, מלטפת בעדינות ומרגיעה. אני בולעת את רוקי וממשיכה, ״הוא היה מטביע אותי, מכבה עליי את הסיגריות שלו ומחשמל אותי לעתים קרובות. ואז הוא פיתח תחביב חדש.. הוא היה חותך אותי בעורף, כדי שהשיער שלי יסתיר את זה. כל פעם אחרי שהוא היה מתעלל בי, הוא היה מכריח אותי לשבת על הברכיים ועושה לי צמה. אני לא יודעת אפילו למה, הוא פשוט היה עושה את זה.״ לא שמתי לב שידו של איאן –שליטפה אותי עד לפני רגע– עברה ללפות את ההגה עד שמפרקי אצבעותיו הלבינו. ״אני יכולה לשאול אותך גם שאלה?״ הוא מסיט את מבטו אליי לפני שעיניו חוזרות להתרכז בכביש. ״מה אתה מתכנן לעשות עם שיין כשתגמור איתו?״
״להרוג אותו.״ הוא עונה מבלי להניד עפעף, מבלי אפילו להסס לפני התשובה. ״אני מתכוון לעשות לו כל מה שאמרת עכשיו ואז.. אתן לך להרוג אותו.״ אני בולעת את רוקי, ״אני לא רוצה להרוג אותו.״ אני אומרת בחשש ובהיסוס. ״את כן. אל תשקרי לעצמך לגבי זה. וגם אם את לא רוצה עכשיו, את תרצי כשתראי אותו כי הוא יזכיר לך מה עשה לך.״ הוא עונה מבלי לערב שום רגש בתוך העניין. פניו נשארות אדישות, קרות ומופנות לכביש.

איאן:
רק כשאני חושב על זה אני רותח. תמונות של מיו בוכה ומתחננת בפניו להפסיק עולות בראשי וזה מרתיח אותי. ״אדוני.. אתה איתנו?״ הרופאה מחזירה אותי לקרקע. ״כן, סליחה..״ היא מושיטה למיו שני דפים משודכים אחד לשני. ״אלה כל הבדיקות שתצטרכי לעשות במהלך ההיריון, כתוב לך כאן באיזה שבוע תצטרכי לעשות כל אחת, רק נותר לקבוע תאריכים לכל בדיקה.״ מיו מחייכת אליה כאות תודה ולוקחת את הדף, מעיינת בו. ״אני צריכה שתלכי לעשות פיפי לפני שנתחיל בבדיקה.״ מיו מפנה אליי את מבטה, ״את רוצה שאבוא איתך?״ היא מכווצת את גבותיה, ״תשמור מבחוץ.״ אני מהנהן וקם אחריה. בזמן שמיו מתפנה אני מסתכל על כל הבדיקות שהיא צריכה לעשות. לעזאזל, זה הרבה. לא ציפיתי לזה. הדלת נפתחת ומיו יוצאת, ״ראית כמה בדיקות את צריכה לעשות?״ היא מהנהנת ונכנסת חזרה לחדר הרופאה. ״בואי תשבי..״ הרופאה מובילה את מיו לכיסא ומכסה את רגליה בבד לבן אחרי שהיא מתיישבת. ״את רוצה שאיכנס?״ אני שואל את מיו כשהרופאה סוגרת עליי את הוילון. ״אתה מוזמן.״ אני נכנס ומחזיק למיו את היד. זו לא אמורה להיות בדיקה כואבת לפי מה שקראתי, אבל בכל זאת. הרופאה מתחילה בבדיקה המוזרה אבל אני לא מזיז את מבטי מעיניה של מיו. עוברות כמה דקות עד שהרופאה מכריזה שסיימה. אנחנו מתיישבים מולה, היא כותבת כמה דברים במחשב שלה ופונה אלינו. ״לפי מה שחישבתי, את בשבוע ה-5-6 להיריון. לכן אני אשמח שבעוד שבועיים תחזרי ונעשה בדיקת דופק לעובר, נבדוק את מיקום השק, ואת כמות העוברים.״ המשפט האחרון מבהיל אותי, ״את חושבת שיהיה יותר מעובר אחד?״ אני שואל אותה, ״בשביל זה הבדיקה, אדוני.״ אני מהנהן פעם אחת. אחרי שאנחנו קובעים תאריך לבדיקה הבאה אנחנו נכנסים לאוטו. ״על מה אתה חושב?״ אני שומע את קולה של מיו, אני מניד בראשי, ״כלום.. כלום..״ אני מתחיל בנסיעה, ״אתה בטוח שכלום לא מטריד אותך?״ אני מעביר את מבטי אליה רק לרגע. ״את חושבת שיהיה לך יותר מעובר אחד?״ אני שואל. ״לא.. אבל מה מפחיד אותך בזה? מקסימום יהיו לנו שני ילדים ביחד.״ אני לוקח פנייה חדה שמאלה ומיו עפה קצת הצידה, ״אני מעדיף לטעות רק עם אחד.״ אני מחייך חיוך מזויף. היא מגלגלת את עיניה ומשעינה את ראשה על החלון. שאר הנסיעה עוברת בשקט. כל אחד והמחשבות שלו. ההורים שלי אמורים להגיע שוב שבוע הבא, אני מיואש רק מלחשוב על זה. אלוהים אדירים. מתי הפכתי לכזה? ״מיו?״ היא מפנה את ראשה אליי, ״אני אוהב אותך.״ חיוך עולה על שפתיה, ״גם אני אוהבת אותך.״ היא רוכנת לנשיקה ואני מפגיש את שפתיי בשלה. פאקינג שלמוּת. אני הולך להיות אבא, אני הולך להציע נישואים לאישה שאני אוהב, אני הולך להקים את השושלת הבאה. ואני פאקינג גאה.

17.12.2023
21.12.2023