Mio, Mio Mio...

Chapter 41🪷

איאן:
״מה את רוצה ליום הולדת?״ היא מסתכלת עליי בחיוך ביישן, ״למה את מחייכת ככה?״ אני שואל ומצחקק, ״סתם, נזכרתי במשהו..״ אני מכווץ את גבותיי, ״ספרי לי..״ חיוכה מתרחב, ״תמיד הייתי מבקשת זיקית ליום הולדת. אני אפילו לא יודעת למה..״ חיוך עולה על פניי כשאני חושב על מיו כילדה, מבקשת מהוריה זיקית. היא קמה ומניחה את אנני בעריסה, חוזרת אליי ואני לא מחכה אפילו שנייה לפני שאני מתנפל על שפתיה ברעבתנות. היא גונחת לתוך פי והולכת אחורה עד שהיא מגיעה למיטה. היא נשכבת על המיטה מבלי להפריד אפילו לשנייה בין שפתינו. אני נשכב מעליה, מנסה לא למעוך אותה מתחתיי. ״אני עדיין מדממת.״ אני עוצם את עיניי ונאנח. ״אז אצטרך להחליף לך מתנה ליום הולדת?״ אני שואל שאלה רטורית והיא מהנהנת בצחקוק. אני שוב מנשק את שפתיה, מכניס את לשוני לפיה וטועם אותה. היא נאנחת לפי. ״איאן..״ היא גונחת את שמי ואיברי מזדקר, ״אנחנו לא יכולים.״ אני מתנתק משפתיה בחוסר רצון, ״אני צריך לנסוע לאנשהו, אחזור בעוד שעתיים בערך..״

מיו:
איאן עוזב את הבית בפתאומיות ובדיוק אנני מתעוררת שוב. אני מקבלת שיחת טלפון מקלואי, ״הלו?״ אני עונה בזמן שאני מרימה את אנני הצורחת בידיי, מערסלת אותה לחזי. ״היי.. תפסתי אותך בזמן לא טוב?״ אני מרימה את אנני ומריחה את הישבן שלה, הריח מעיד על כך שעשתה את צרכיה, ״אני אוכל לחזור אלייך עוד שתי דקות?״ אני מניחה את אנני בזהירות על שידת ההחתלה ומרידה לה את מכנסי הבד הסגולים, ״כן.״ אני שומעת מחוץ לטלפון את תשובתה. אני מסתובבת לגלות שהיא מאחוריי מחייכת מאוזן לאוזן. ״היי, מה את עושה פה?״ היא מושכת בכתפיה, ״חשבתי לקפוץ לראות אם את צריכה עזרה עם האחיינית המתוקה שלי..״ היא מתקדמת לעברי, ״כן, בטח. אם את רוצה מעכשיו לעזור לי היא בדיוק סיימה לעשות קקי.״ אני מסובבת את ראשי אליה לראות את תגובתה. היא עוצרת את הליכתה בפתאומיות, ״את הצרכים שלה אשאיר לך.״ אני צוחקת בקול רם ומסתובבת חזרה לאנני. אני פותחת את בגד הגוף שלה ופותחת את החיתול משני קצוותיו, משאירה אותו עליה בזמן שאני מוציאה כמה מגבונים מהחבילה שנמצאת באחת המגירות. ״לאן איאן הלך? הוא בדיוק יצא מהחניה כשהגעתי.״ אני ממשיכה לנגב את אנני, ״אני לא יודעת, הוא פשוט אמר שהוא נוסע ושיחזור עוד שעתיים.״ היא מתיישבת על המיטה שלנו ומתחילה להתעסק עם הסדינים בשיעמום, ״מוזר.. רבתם או משהו?״ היא שואלת. אני מרימה את מכנסיה של אנני ומרימה אותה אל חזי, ״לא קרה משהו מיוחד הבוקר. יש לי יום הולדת היום אז אחרי ארוחת הבוקר הוא רצה שנשכב ואמרתי לו שאנחנו לא יכולים כי אני עדיין מדממת מהלידה.״ אני מתחילה לעלות במדרגות וקלואי אחריי, ״הוא סיפר לי לפני כמה ימים שהוא מאומץ.״ היא עוצרת בפתאומיות ואני מסתובבת אליה, ״באמת?״ אני מהנהנת וממשיכה לעלות לכיוון המקלחת, האמבטיה של אנני נמצאת שם. ״כן. הוא בכה, הוא אמר לי שהסיוטים שלו חזרו ושהוא מפחד שלא יצליח לשמור עליי ועל אנני כמו שלא הצליח לשמור על קטיה ואמא שלו. את יכולה להחזיק אותה רגע?״ אני נותנת את אנני לקלואי ומרכיבה את אמבטית הפלסטיק הורודה שלה. ״הוא לא מרבה לשתף או לדבר על הנושא הזה.״ אני מתחילה למלא את האמבטיה במים פושרים ומסתובבת אליה, ״כן, אני הבנתי. אנחנו ביחד כבר יותר משנה וחצי והוא שיתף אותי בזה רק לפני כמה ימים אחדים.״ היא מהנהנת בהבנה. אני לוקחת את אנני מידיה ומניחה אותה באמבטיה, עדיין מחזיקה אותה בידיי. ״הכי הפריע לי זה שיום למחרת הוא פשוט קם בבוקר והתנהג כרגיל כאילו השיחה הזו לא התקיימה מעולם.״ היא מלקקת את שפתיה וחושבת מה לענות לי. ״תני לו זמן. זו מערכת ההגנה שלו, להיחסם בפני אנשים, לא להקדיש לזה זמן או מחשבות. לא להשקיע בבעיות שלו אנרגיה.״ אני לוקחת קנקן וממלאה אותו במים מהאמבטיה, שופכת לאט ובזהירות על ראשה של אנני, שומרת שטיפות המים לא ירדו על פניה. ״נמאס לי לדבר על זה.. הצלחת לדבר עם הנרי?״ אני שואלת אותה. היא מהדקת את שפתיה ומנידה בראשה באכזבה, ״הוא לא מוכן לדבר איתי. הוא אומר שהוא התקדם הלאה ושגם אני צריכה להתקדם.״ אני מכווצת את גבותיי באי הבנה, ״אין סיכוי שהוא התגבר על הפרידה שלכם. הוא אהב אותך, קלואי. תאמיני או לא, אבל אני ראיתי את זה מהצד. גם אחרי שנפרדתם הוא הביט בך כאילו התאהב בך למעל הראש.״ היא מחייכת חיוך קטן ומזויף, ״וגם אם הוא לא רוצה, יש הרבה דגים בים. זה הוא שמפסיד.״ הבכי של אנני קוטע את השיחה שלנו, ״את פשוט חסרת סבלנות, אה?״ אני משפילה את מבטי אל אנני הקטנה, ״את יכולה לפרוס עלייך את המגבת? היא תלויה מאחורי הדלת.״ אני מבקשת מקלואי שעושה כבקשתי. אני מוציאה את אנני מהאמבט הורוד ומניחה את גופה הקטן על החזה של קלואי שעוטפת אותה במגבת. אני לוקחת את אנני מידיה של קלואי ויורדת חזרה למטה. ״רוסו?״ אני שומעת את קולו של איאן ומסתכלת על השעון בבלבול. כבר עברו שעתיים? אני מניחה את אנני על המיטה הגדולה שלי ושל איאן, היא עדיין עטופה במגבת ונראית כל כך מתוקה ככה. ״אני למטה!״ אני קוראת לו חזרה ובתגובה שומעת את צעדיו יורדים במדרגות. ״היי.״ הוא אומר בחיוך ובא לחבק אותי, ״הבאתי לך מתנה-״ נביחה קטנה מאחוריו קוטעת את משפטו. ״מה לעזאזל, איאן?״

19.3.2024
24.3.2024