איד ואני צעדנו בעקבות ג'ולייט, שהייתה אחראית על המרגלים ורשת המידע של המורדים, ואלינו התלוותה הנסיכה ובני הלוויה הרגילים שלה- ארת'ר הצלף וסמי-אורב בעל העין המכוסה ושתי החרבות. גם דים הצטרף- ואני חשקתי את שיניי. לא אהבתי את דים. הוא התנהג בנבזות כלפיי נקסט והחברים שלי. אבל ידעתי שאנחנו צריכים להישאר מאוחדים, אז לא אמרתי דבר.
העפתי מבט באיד, ששמר על שלווה גם במצבים כאלה וזה הרגיע אותי.
אחרי שהחברים שלנו הלכו, מישהו התפרץ חדר.
"מצאנו הוכחה. בוודאות יש בעיה ברשת."
הוא דיווח על דבר שזעזע אותי: ככל הנראה יש בעיה ברשת המידע שלהם- כינוי לרשת המרגלים והמודיעים שלהם, כמו שג'ולייט הסבירה קצרות.
"יכולות להיות שלוש סיבות לכך שזרם המידע כמעט פסק בכמה איזורים: האחת, היא שעלו על הזהות של חלק מהמודיעים." היא נעמדה, "השנייה היא שישנו בוגד." היא החלה להתהלך בינינו, "והשלישית- שניהם." היא נעצרה.
"כמה זמן אתם כבר חושדים בכך?" שאל איד בשקט, לא נראה מופתע.
"בערך מהזמן שבו הגעתם."
המקום אליו הגענו כעת נראה רגיל ביחס לשאר המקומות בוורדה גרדן. לפנינו היה עץ גדול ורחב מאוד, הצמרת שלו עבותה ומסתירה את השמש, וריח עז של שיחי ורט וצ'יגסים מילא את האוויר. ג'ולייט, כמו תמיד, הריחה מצמחי מרפא שגם נקסט היה מריח מהם לעיתים. זה גרם לי לרצות לבכות.
הדבר שהכי הרתיע אותי בכל הסיפור, הוא שהמורדים עשו רושם של שליטה ושל הגנה מלאה- גם כשלוקה דיבר, נדמה היה שוורדה גרדן הוא האי הכי בטוח ושהמורדים חזקים ומאורגנים היטב. אבל אז, נקסט נלקח, וקיבלנו הרבה פצועים וספגנו אבדות רבות, ועכשיו גם ישנה בעיה ברשת המידע... כל הדברים האלו מתאספים ויוצרים תחושה של חוסר ביטחון.
ג'ולייט רכנה קדימה, ודפקה על קליפת גזע העץ סדרת דפיקות מסובכת, ולאחר מכן חיכתה. היא רכנה בשקט אל גזע העץ והאזינה למשהו, ולאחר מכן נראה שהתרצתה והזדקפה. לאחר כמה רגעים נשמע רחש קל, ומבין העצים הגיח אדם שפניו מכוסות.
הפנים של הנסיכה נראו שלוות. הוד מעלתה תמיד נראתה בשליטה, או לפחות רגועה, וזה היה מרגיע. כל האנשים שלה נעו בתיאום, והאופן שבו שמרו ועשו כל מה שרצתה או שיכלו עבורה הראה על הנאמנות שלהם. המראה שלה הזכיר לי את נקסט וזה גרם לפחד שלי למלא אותי מחדש. הם עשו לו משהו? לאן הם לקחו אותו? נצליח מצוא אותו?
הדמות מכוסת הפנים, כנראה גבר לפי מבנה הגוף והכתפיים הרחבות, השתחווה בדממה וג'ולייט פתחה בדברים: "הגיעו חדשות בנוגע לבעיה?" היא דיברה, עומדת צעד לפני הנסיכה כסופת השיער, במעיל עור דק. את הכתפיים הדקות הזקופות של הנסיכה, עטף מעיל פרווה לבן, מעל לשמלת הכסף הלבנה המרשרשת שלה. המגפיים הלבנות הגבוהות שלה עמדו בחן על אדמת היער. היה קשה שלא להביט לעברה- היא קרנה בסוג של משיכה, חזקה אפילו יותר מזו של נקסט.
"מצאנו אדם אחד מבין המודיעים שנתפס ככל הנראה מעביר מידע לגורם לאחר, במקום אל הרשת, אבל אנחנו חושדים שישנם נוספים או גורמים גדולים יותר מאחוריו, כי הוא עדיין לא מסכים לדבר."
"למה העובדה שהוא לא מסכים לדבר קשורה לזה שיש עוד כמוהו?" שאלתי את איד בלחש.
"כי אם הוא היה עובד לבד ונתפס, הוא היה מבין שזה נגמר עבורו והיה מעדיף להתוודות ולא לעבור חקירה או עינויים. אם יש עוד אנשים, או גורם חזק יותר מאחוריו, אולי הוא מחכה שיצילו אותו או שהוא מפחד יותר להסגיר אותם מאשר לעבור חקירה תחת הידיים של המורדים." איד ענה לי בשלווה, מבטו נשאר קדימה.
הבטתי בעיניים פעורות באוויר. נראה שאיד באותו קוו מחשבה כמוהם- קוו מחשבה שאני לא הצלחתי להבין בלי הסבר.
"יש לו סיבה לפחד מחקירה אצל המורדים," הסתובב אלינו סמי-אורב בחיוך מפחיד מעט שגרם לי לשקשק, כנראה שמע את השיחה. "אנחנו לא מלאי רחמים לבוגדים."
"אבל אם המשפחה שלו בידיים של מישהו אחר? קרוב משפחה שאתם לא מודעים אליו? או אולי הוא בעצם בעד המלחמה באלפיה, ואיבד בה קרובים ומוכן לסכן את חייו למען המטרה?" הציע איד.
פניו של סמי-אורב קדרו, החרבות המעוקלות על גבו מקרקשות. "אנחנו מקפידים לעשות בדיקת רקע לכל המודיעים. אבל גם זה אחד החששות שלנו כרגע."
"מה המידע שהוא הסתיר בכוונה להעביר?" ג'ולייט שאלה את המורד בשחור, קולה רם משלנו.
"רג'וט מלט, בעל השוט, היחיד ששרד ממועצת רושולנד המושחתת שהמורדים הרושים הורידו, הגיע אל הקפיטל קולורי." המורד בשחור ציטט.
לצידה של ג'ולייט, ארת'ר הפטיר קללה. "אם הוא הגיע לבירה, אין לנו דרך להגיע אליו. ואם הוא סיפר למלך על המרד ברושולנד... זה אומר שהמנהיגים החדשים בסכנה."
"סאמר לא יפעל בפזיזות. נכון לרגע זה, המועצה החדשה בטוחה." קולה של הנסיכה נשמע יציב ובטוח, אבל לא יכולתי שלא לדאוג. לוקה, קול, נרו ומייקו הפליגו לשם. יכול להיות שהמלך יתקוף שם?
ו-"סאמר"... כשהנסיכה אמרה את השם, הקרב שלה נשמע אישי כל כך. המלך החדש רצח את המלך והמלכה, ההורים שלה ושל נקסט במו ידיו. ובניגוד לנקסט, להוד מעלתה יש זיכרונות מהם כנראה... הלב שלי נצבט בשבילה.
"תמשיכו לחקור," פקדה ג'ולייט, נאנחת ומביטה אל הנסיכה. הן החליפו מבטים, ג'ולייט מקבלת הוראות דרכם. נראה שהן הסכימו על משהו.
"ובנוגע לנסיך...?" שאלה הנסיכה את המורד בשחור. הוא הרכין את ראשו. שפתיה של הנסיכה התהדקו.
"עבודה טובה," היא אמרה בכנות אבל בנוקשות מסוימת, והסתובבה, הפמליה שלה עוקבת אחריה בדרך חזור. המורד בשחור הניד בראשו, ונעלם אל תוך היער. נציג רשת המורדים. מצמצתי אל סבך העלים.
הסתובבתי אל איד, מופתע לראות אותו בוחן את גזע העץ. להפתעתי, הוא קטף צ'יגס אחד, והניח אותו על אדמה- לצידו כמה דומדמניות שהוציא מהשקיק שבידו- ופתק אחד. לאחר מכן הוא הסתובב אליי בשתיקה, מחייך, וצעדנו בחזרה בעקבות שאר המורדים. לפני שיצאנו מהשביל והשארנו את העצים מאחור, הסתובבתי להביט בעץ פעם אחרונה- וכמעט נעצרתי כשראיתי שכל מה שאיד הניח תחת העץ נעלם. אולי זו הייתה חיית פרא, אבל הייתה לי הרגשה שלא. בכל מקרה, לא אמרתי דבר.
אבל לפני שנפרדנו, איד פנה אליי: "המורדים עובדים כרגע על פיענוח הדפים שמיילה שלחה לנו, ואני עוזר כמיטב יכולתי. גם אנחנו צריכים לעבוד קשה."
YOU ARE READING
להילחם - הרמוניית הכוכבים |3|
Fantasiהם ילחמו. אין להם ברירה. נקסט, הנסיך, כלוא אצל האויבים שלהם, ולוקה מרגיש שהוא שוקע לתהום עמוקה- וכמוהו כל החברים שלהם. המורדים לא מסוגלים לשמוח על הניצחון- לא אחרי שנקסט נאלץ להקריב את עצמו עבורו ועבורם. הם נחושים להציל אותו- אבל בשביל לעשות את זה...
