Unplanned love {1}

פרק 3- פגישה ראשונה

היום אני הולכת לפגוש אותו, את הקאפו של המאפיה הצרפתית, אני לא רוצה לפגוש אותו, אני רוצה לארוז מזוודה ולברוח למקום אחר.
אני לא רוצה להתחתן ‏עם מישהו שאני לא יודעת אפילו את שמו, אני לא מכירה אותו בכלל, התיישבתי על מיטתי לבושה בפיג'מה, רק רוצה שהרגע הזה לא יגמר לעולם, אני לא רוצה לפגוש אותו.
דלת חדרי נפתחה בחוזקה "למה את עדיין לא לבושה" אדוארד שעמד בפתח הדלת צעק בזעם "את אמורה לפגוש את הקאפו" צרח ואני ישר רצתי ופתחתי את הארון "תתאפרי, אני לא צריך שהוא יראה את הסימן האדום בעין שלך" הנהנתי בחשש והוא טרק את הדלת בחוזקה, הפחד הזה לפגוש אותו רק מערער אותי, אני לא יכולה לחשוב על העבודה שיכול להיות שאני יהיה הכלה שלו.
התלבשתי במהירות, אין לנו הרבה כסף לבגדים, כל הכסף מתבזבז כשאדוארד שוב חוזר לשתות, אבל אני לא רוצה להתלונן, כמו שקיארה לימדה אותי.
התיישבתי בפינת האיפור, אין לי הרבה איפור, אני רק מקווה לעשות את מה שאני יכולה שלא יראו את הסימן, הוא נהיה קצת יותר קטן מאז אתמול, אני בטוחה שאוכל להסתדר.
אני מעדיפה לא להתאפר, אני אוהבת את המראה הטבעי שלי, בסוף אני מרגישה הרבה יותר יפה כשנוח לי.
סיימתי להתאפר והסתכלתי במראה על אותה ילדה שבבית הספר היו מציקים לה, על אותה ילדה שפגעה בעצמה בהפסקות, על אותה ילדה שהייתה חוזרת בוכה הביתה מבית הספר.
"אמילי את חזקה יותר מזה" הבטתי מבט אחרון וחייכתי לעצמי "את יכולה" אני רק רוצה לקוות שלא אפגע בעצמי עוד, אני לא רוצה לחזור לתקופה האיומה הזאת.
קמתי במהירות ורצתי במורד המפתחות לכיוון דלת הבית, שם עמדה קיארה בחיוך "אמילי את פשוט מהממת" סידרה את שיערי "מושלמת" חייכה ובחנה אותי "הגובה שלך כל כך מוסיף ילדונת" אני יחסית גבוהה, מטר שבעים ושתיים, אני אוהבת את הגובה שלי כל כך.
"הנה את, ילדה קדימה" אדוארד יצא מהשירותים ותפס בידי בחוזקה "אדוארד..."
"תשתקי כבר ילדונת בואי איתי עכשיו לרכב, ותנסי לגרום לו לרצות דווקא אותך!" צעק ואני הנהנתי בחשש, אני יודעת ‏שאם הוא לא יבחר בי, אני אחטוף וּבגדול.

***

אני לא מאמינה שאני נמצאת באחוזה ענקית ומפוארת, הם בטח כל כך עשירים.
אבל זה לא מה שמשנה כי הדבר היחיד שאני רוצה הוא שהקאפו יתנהג אליי בכבוד, כנראה שזה לא יקרה.
באחוזה היה שקט מוחלט, שמעו רק את הנעלים.
"אמילי בלנק נכון?" אישה נחמדה ניגשה אליי "כן זאת היא" אדוארד ענה "בואו אני הוביל אתכם לקאפו" אמרה האישה שנראת בשנות החמישים לחייה.
האישה הנחמדה שלא ידעתי את שמה הובילה אותנו לדלת גדולה, היא דפקה שלוש נקישות והדלת נפתחה במהירות על ידי אחד מחיילי המאפיה.
"אדוארד" אמר בחור נאה במיוחד עם עינים ירוקות זוהרות ושיער חום כהה, הוא היה גבוהה במיוחד וגופו שרירי ‏עם המון קעקועים "שלום אדוני הקאפו" הפתעה הופיע בעיניי כשגיליתי שהקאפו לא מבוגר כל כך "זאת הבת שלך אדוארד?" שאל והוא הנהן בפחד, בתוך החדר היו הרבה שישה אנשים אני ואדוארד, הקאפו ועוד שני בחורים ובחורה שנדמה לי שהם אחיו של הקאפו מרוב שהם כל כך דומים, אני כל כך פוחדת, העובדה שאדוארד שיקר להם, גורמת לי לצמרמורת לא נעימה בכלל, הוא שיקר להם, אני לא הבת שלו, אני לא מחשיבה אותו כאבי, הוא מתעלל בנו כבר מאז שאני בת שתיים עשרה לא מגיע לו להיות אבא שלי.
קיארה סיפרה שלי שהיא לא יכולה להביא ילדים ולכן היא אימצה אותי, קיארה היא האמא האמיתית שלי ולא אך אחת אחרת, אני אוהבת אותה ומעריכה אותה על הכל, היא דואגת ועוזרת לי כל כך, הלוואי והייתי יכולה לעזור לה יותר. ‏
לפני כמה ימים ראיתי את אדוארד בוגד בקיארה, הוא היה ‏אם בחורה צעירה בשנות העשרים לחייה, כמעט בגילי, וכשסיפרתי לקיארה היא אמרה לי שזה קורה לא מעט ושהיא מנסה להתמודד, אני מעריכה את קיארה מאוד, אני מעריצה את מי שהיא עד היום וּמהיום שהיא הגיעה.
לי ולקיארה יש הרבה שיחות בלילות, אני מנסה להיות שם בשבילה למרות שקיארה היא האישה הכי חזקה שאני מכירה,
אני לא יודעת מה יהיה כשאני אעבור לגור כאן והיא תשאר עם אדוארד.
"כולם אני מבקש שתצאו יש לי הרבה על מה לדבר עם אמילי" אמר הקאפו בקור רוח ואדישות, וכולם יצאו מהחדר כולל אדוארד.
הסתכלתי על פניו של הקאפו ולא יכולתי להזיז את עיניי מעיניו הירוקות והיפות "איך קוראים לך?" שאל כשהוא מביט בי גורם לי לצמרמורת "קוראים לי.. אמ..-"
"זה בסדר אני אתחיל" הוא מדבר אליי בצורה נחמדה? זה מוזר "לוקאס דה מורו נעים מאוד" הציע את ידו ואני לחצתי אותה בעדינות "אמילי בלנק."