בחיים לא חשבתי שאתקרב לגברי מאפיה, הם קרים ואכזריים
תמיד פחדתי מהם, האבא החורג שלי הוא חייל במאפיה הצרפתית הוא תמיד אומר שאני אתחתן עם אחד כזה שנמצא במאפיה ואני ממש לא רוצה. אני מפחדת מהם אבל כשאבא רוצה אז הוא מקבל ועם הוא רוצה שאתחתן עם גבר מאפיה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יצאתי מהדלת בריצה, אני לא יודעת לאן אלך ולאיפה, העובדה שאני החולשה של המאפיה הצרפתית מצמררת אותי, אני לא רוצה להישאר שם, אני מעדיפה לגור עם אדוארד מאשר להישאר שם. רצתי אל עבר השער ועמדתי שם "מי את?" שאל אחד השומרים ואני השפלתי מבטי "אני עובדת פה, בדיוק סיימתי את המשמרת" השומר הנהן ופתח את השער. פרצתי ברציה אל עבר תחנת האוטובוס, אני יודעת שאין לי זמן ושלוקאס כבר מחפש אותי, אני רק צריכה לקוות שהאוטבוס יגע. עצר לפני נהג מונית ופתח את החלון "היי מתוקה. את נראת לי ממהרת אני יכול לקחת אותך לאן שתרצי בחינם" אמר במבטא רוסי כבד. הנהנתי לעברו ופתחתי את הדלת האחורית "היא אצלי" אמר הנהג ועיניי נפערו, שיט, מבטא הרוסי, הם תפסו אותי, אוי לא. למה אני כזאת מטומטמת לפעמים, למה לא יכלתי להישאר באחוזה, למה ברחתי! "תעצור לי פה!" אמרתי בלחץ "את מצחיקה אמילי בלנק." עצר הנהג ודחף לאפי נייר, הרגשתי מסוחררת "לילה טוב ילדה."
***
התעוררתי בתוך חדר חשוך, צעדים נשמעים בחלל החדר אבל אני לא רואה כלום, עיניי מטושטשות. "נראה שהיא התעוררה" קול לא מוכר דיבר במבטא רוסי "היא עדיין מטושטשת" אמר עוד קול לא מוכר "קומי ילדה!" צעק בחוזקה ואני קפצתי, הצלחתי לראות קצת יותר טוב את שני הבחורים שעומדים אל מולי "קאפו, אני חושב שהיא מבוהלת.." זה הקאפו של המאפיה הרוסית "ברור שהיא מבוהלת מטומטם!" אמר הקאפו "היא נחטפה על ידּי היא תתמודד עם הרבה תנאים" צחק ונצמדתי לקיר, ידי קשורות לקורת ברזל, אני רגילה לתנאים קשים עוד מהבית, אבל עכשיו יכולים לרצוח אותי בין רגע. "אמילידהמורו" צמרמורת עברה בגופי, אני עוד צריכה להתרגל לעובדה שאני עכשיו אמילי דה מורו ולא אמילי בלנק. הקאפו הרוסי התקרב אליי ונגע באפי "בחורה יפה תפס הצרפתי המזויין" חייך ועבר לגעת בסנטרי, הרגשתי גועל בגופי, רציתי לקחת את רגליי וללכת משם כמה שיותר מהר. "יפה אבל מאוד מטומטמת." צחק בקול ונתן לי מכה חזקה בלחי "מי בורחת מהמאפיה שלה כשהיא יודעת שאויבים עורבים בדרכה." "אבל עכשיו אמילי דה מורו, את שלי, בחורה יפה כמוך צריכה בחור כמוני, בעל כוח עצום." הוא לא משתווה ללוקאס, הוא הרבה יותר חזק ממנו והרבה יותר חכם ממנו, הוא כבר ימצא דרך להוציא אותי מכאן. לוקאס יפה תואר בעוד הקאפו הרוסי נראה מגעיל ומפחיד ביותר. "תדברי מותק שלי!" צעק ותפס בצווארון חולצתי "אני לא מותק ובטח שלא שלך!" לוקאס איפה אתה אני חייבת אותך כאן, דמעות החלו לרדת במורד לחיי "תסתמי!" שחרר אותי "אנדריי, מה לעשות איתה?" שאל הבחור שהיה לידו, וחשף בפניי את שמו של הבחור הנורא "תשאיר אותה פה, הערב היא תקבל את מה שהיא צריכה!" לוקאס לא ימצא אותי פה, אני אשאר פה לנצח. אנדריי יצא מהחדר והבחור נשאר "הבוס עוד מעט יבוא לעשות לך שיחה קטנה ילדונת" חייך הבחור ודפק את ראשי בקיר, מה שגרם לי לראות חשוך שוב..
***
עיניי נפקחו והבטתי באנדריי עומד לפניי "בוקר טוב בחורה יפה, או יותר נכון, לילה טוב" הוא התקרב אליי "איך זה להיות אישתו של לוקאס דה מורו המהולל?" שאל אך לא עניתי "מי כמוך יודעת איזה מעמד קשה זה" בבקשה תפסיק לדבר. "אל תדאגי ילדה, את בטוחה כאן איתי" נגע בסנטרי והוציא סכין חדה מכיסו ידו החלה לטפס על ביטני והוא החל לעבור על גופי עם הסכין "לא לכל אחת יש בטן כזו יפה" המשיך להעביר את הסכין וכאב חד הורגש בגופי כשאנדריי החל לסרוט אותי בחוזקה מורגשת "אנחנו לא נהרוג אותך." אני בספק. הדבר היחיד שאני רוצה לעשות עכשיו, זה להקיא עליו. "את השאר נשאיר למחר, ילדונת, להתראות נסיכה" עיני החלו להתגלגל ואני מקיאה את תכולת ביטני לי אני מרגישה מסוחררת ושוב עיניי פגשו בחושך פתאומי.
