בחיים לא חשבתי שאתקרב לגברי מאפיה, הם קרים ואכזריים
תמיד פחדתי מהם, האבא החורג שלי הוא חייל במאפיה הצרפתית הוא תמיד אומר שאני אתחתן עם אחד כזה שנמצא במאפיה ואני ממש לא רוצה. אני מפחדת מהם אבל כשאבא רוצה אז הוא מקבל ועם הוא רוצה שאתחתן עם גבר מאפיה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
היא ברחה והלחץ שלי רק מתחזק מרגע לרגע, כולנו מחפשים אותה, השארנו את הבנות בבית ויצאנו לחפש אותה, הייתי צריך שמור אותה קרוב אליי ולא לתת לה אפשרות ללכת, היא בסכנה גדולה מאוד בחוץ, יכול להיות שהמאפיה הרוסית כבר תפסה אותה, ויכול להיות שהיא חזרה בחזרה הביתה. אני רוצה לקוות שהמאפיה הרוסית לא תפסו אותה, אשבר אם היא תהיה קלועה אצל המאפיה הרוסית. אני דואג לה כל כך, אני אהרוג כל אחד ואחד מהם אם הם רק יגעו בשערה מראש. "לוקאס, אני כמעט בטוח שהרוסים חטפו אותה" אמר בראד בייאוש, אני יודע שזה נכון, אבל אני מתקשה להאמין שזה נכון "אני חושב שהוא צודק, אולי כדאי שנחזור לאחוזה ונפעל משם" ליאם הסכים ואני הנהנתי בקשיחות "תתקשרו לכולם, תודיעו להם לחזור מיד לאחוזה, אנחנו צריכים לדבר עם אדריאנה" אני יודע שאדריאנה תעזור, זאת אדריאנה היא חכמה וחזקה במיוחד המוח שלה עבוד כל כך טוב שקשה לפספס את הגאונות המתפרצת שלה.
***
"ידעתי שזה יקרה" אמרה אדריאנה בתסכול "ולכן באתי מוכנה להכל" המשיכה "מה את מתכוונת לעשות?" שאלתי "אני אסביר, לפני כמה שבועות נסעתי לאחוזה של המאפיה הרוסית בצרפת, שכפי שאתם יודעים משם הם פועלים נגדנו" אני רוצה להחריב להם את האחוזה הזאת. "באתי לשם לרעיון עבודה, בלשון המעטה, אני ריגלתי אחרי כל פעולה שלהם מיד אחרי שהתקבלתי, שמעתי את השיחות הכי כמוסות ואת הסודות הכי גדולים שיכולים להפיל כל אחד ואחד מהם" פאבלו פער את עיניו וקם ממקומו "עשית את זה בלי אישור שלי אדריאנה?!" פניו נהיו קשות ועיניו נהיו רצחניות "פאבלו, אם הייתי שואלת אותך כנראה שהתשובה הייתה לא" ענתה "וּבכל זאת אדריאנה? יכולת להיתפס!" "אבל זה לא קרה פאבלו, אני יודעת שאתה דואג, אבל עכשיו הכל בסדר." חייכה אליו "כל הכבוד אדריאנה" אמר ליאו וחיוך עלה על פניה, הם משפחה אוהבת ותומכת עד שזה מגיע למצבים קשים יותר. אדריאנה גאון וכל מי שיושב בחדר הזה יודע את זה מצוין. הסתכלתי לאחור ועיניי נעצרו על מייקל ואנריקה, מייקל לא יכול להסיר את מבטו ממנה, וחיוך גדול עולה על פניו, זה יהיה מוזר אם הם יהיו ביחד. אבל זה לא מה שחשוב עכשיו, הדבר שבאמת חשוב זה למצוא את אמילי. "אדריאנה" קראתי והיא הסבה את מבטה אליי "איך את מתכננת להחזיר את אמילי?" שאלתי כשעיניי ממוקדות במטרה אחת "אני מתכוונת ללכת להוציא אותה משם היום בלילה" ענתה בחיוך "אני בא איתך." "זה יהיה מסובך, אבל אם אתה רוצה." משכה בכתפיה ויצאה מהחדר. יצאתי אחריה והתקדמתי אל עבר חדרה של שאנל, אני יודע איך היא מרגישה ואני רוצה לנחם אותה, אני רוצה לנחם את אחותי הקטנה. "שאנל" פתחתי את הדלת והיא קפצה בבהלה "זה רק אתה" היא הביטה בי כשעינה מלאות דמעות "שאנל.." "הכל באשמתי, היא ברחה בגללי, אם לא הייתי אומרת לה.. הכל היה יכול להיות בסדר" התפרצה "שאנל זה לא באשמתך-" "אתה אמרת את זה בעצמך!" צעקה ודמעות המשיכו לרדת במורד לחיה "היא לא תחזור אלייך לעולם, אני כל כך מצטערת" עטפתי אותה בחיבוק "אנחנו יודעים איפה היא" היא התנתקה במהירות מהחיבוק "מה?" שאלה המומה "היא אצל הרוסים" עיניה התרחבו בבהלה "אוי לא." "אל תדאגי נוציא אותה משם, עוד היום" הבטתי בפניה היא מאמינה לי "תבטיח לי לוקאס, תבטיח שתחזור אותה, היא החברה היחידה שיש לי, היחידה שמבינה אותי." היא תחזור אליי אני יודע את זה. הנהנתי אל עבר שאנל ויצאתי מחדרה.
***
השעה מאוחרת בלילה ואני ואדריאנה נמצאים ליד הכניסה הנסתרת שמצאנו באחוזה של המאפיה הרוסית בצרפת. נכנסנו במהירות דרך הכניסה ורצנו בשקט לכיוון הדלת האחורית. "איך ניכנס למרתף?" שאלתי והיא הוציאה מפתח מכיסה "הצלחתי לגנוב אחד חלופי שעבדתי פה" היא גאונה. המשכנו בדרכנו אל דלת הכניסה האחורית של האחוזה "שיט זה נעול" אמרתי בעצבים "תסתכל ותלמד" היא הוציאה סיכה משיערה האסוף בקוקו ופתחה את המנעול תוך שניות. "מה אתה המום כל כך בוא ניכנס כבר" היא נכנסה ואני אחריה, שקט סורר באחוזה שלהם לא גדולה אך גם לא קטנה, האחוזה מלאה פסלים ותמונות המון חרבות ורובים "בוא אחרי" תפסה בידי והובילה אותי מורד מדרגות המרתף. ירדנו במורד המדרגות וכשהגענו היא הוציאה את המפתח ופתחה את הדלת. גופתה של אמילי גלויה לנגד עינינו, גופה מלא דם היא שכובה על הריצפה כשכל אחת מכפות ידה קשורות לקורת ברזל, כעס התפשט בגופי, אני נהפך לרצחני מרגע לרגע, זה לא יעבור בשתיקה בשום צורה. "תרגע לוקאס, נחזיר אותה לאחוזה היא תהיה בסדר" אדריאנה ניסתה להרגיע את רוחי, ללא הצלחה. התפרצתי פנימה בזעם ושברתי את האזיקים שקשורים לידיה, הסתכלתי על פניה היפות של אמילי ותפסתי אותה בידי "לא אתן שיקחו אותך מידי שוב אמילי, מבטיח לך שלא אתן לך לברוח ממני, לעולם." נישקתי לראשה "לוקאס, הדם שלה, הוא מהבטן" אמרה אדריאנה והרמתי במהירות את חולצתה, כל בטנה של אמילי מלאה בחתכים גדולים וּמלאים דם,הדםשלאישתי. "היא לא איבדה הרבה דם, אפשר להציל את זה" אדריאנה הביטה בי במבט מנחם "בואי ניקח אותה מפה" היא הנהנה ושנינו יצאנו משם כשאמילי בידי, סוף סוף בטוחה.
