בחיים לא חשבתי שאתקרב לגברי מאפיה.
הם תמיד עוררו בי פחד, איימה.
הקור רוח שלהם והאדישות החודרת, מאוד מלחיצים אותי.
אבל אני יודעת שאין לי ברירה אלא להיות איתו.
גם כשהפחד שבי מתגבר יותר ויותר, אבי ממשיך לעמוד במילותיו.
וכשאבי החורג רוצה שאתחתן אם גבר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"לוקאס, תרגע אנחנו צריכים אותך עכשיו!" ליאם דפק על השולחן מה שגרם לי להביט בו בפרצופי הנוקשה, הייתי צריך לעזוב את אמילי, ולא לקחתי אותה לים כשרצתה להיות בו, והכל בגלל המאפיה הרוסית המזדיינת הזאת. המאפיה הרוסית רוצים אותה. את אמילי, והם יעשו הכל כדי לפגוע בה, לפגוע בחולשה של המאפיה שלנו, החולשהשלי. "למה אמילי החולשה שלכם ולא שאנל, היה עדיף שיקחו אותה" אמר כריסטיאן בגיחוך, הוא מתעב את קיומה של שאנל, ושאנל יודעת את זה ומוציאה ממנו את המיץ עד הטיפה האחרונה. "כריסטיאן קוסלו, תסתום את הפה שלך" ליאם התקרב אליו במבט מאיים, תפסתי אותו ומשכתי אותו אחורה "זה לא הזמן" הסתכלתי על כריסטיאן במבט זועם. "תזהר כריסטיאן" ליאם התיישב. "הדבר היחיד שצריך להתעסק בו עכשיו זה אמילי!" עכשיו כשהמאפיה הספרדית נמצאת כאן זה מקל עלינו יותר, יש לנו עכשיו כוחות חזקים, הבעיה היא, שהמאפיה הספרדית לא נמצאת הפגישה הזאת, איפה הם לעזעזל? דלת החדר נפתחה וגרמה לי להסיט את מבטי לכיוונה, פאבלו שנכנס בחיוך "המאפיה הרוסית איימו עליכם" גיחך אדריאנה נכנסה לאחר מכן ואחריה אנריקה, תומאס וליאו. "ישיבה ולא קראתם לנו?" שאל פאבלו בחיוך מתגרה "דווקא קראנו, לכם לקח הרבה זמן להגיע!" בראד הביט בעיניו בכעס ופאבלו צחק. "אני חושבת שיש לנו בעיה ובמקום לפתור אותה אנחנו צוחקים, אז פשוט תהיו בפוקוס!" אנריקה צעקה וכולם השתתקו, אנריקה לרוב לא מדברת, זה הפתיע לא רק אותי אלא את כולם, אנריקה לא צעקה מולנו, אפילו אחיה מופתעים שזה קרה. היא התיישבה ליד מייקל והקשיבה ברובע, היא רק בת עשרים ושלוש וכמות האנשים שהיא רצחה לא מביישת קאפו. גם אדריאנה חזקה מאוד, והרגה כמות ענקית של אנשי מאפיה חזקים במיוחד, הן למדו הכל מהאחים שלהן וכמובן מאבא שלהם שהיה הכי חזק בעולם, עד שחלה מאוד ונשאר ללא רוח חיים בביתו, זה היה רגע מאוד מצער בשביל המאפיה הספרדית וזה גם היה מאוד משמח בשביל המאפיה הרוסית ובמיוחד בשביל המאפיה הברזילאית הנוראית. אדריאנה רק בת שמונה עשרה והיא כבר יודעת איך להתמודד עם האויבים הכי גדולים שלה. אני רק מחכה ששאנל תחזור אלינו, היא כוח חזק מאוד, אבל אנחנו לא מתערבים בהחלטות שלה. אני רק מקווה ששאנל לא אמרה לאמילי כלום, זה יגרום לה לברוח, וזה רק יסכן אותה יותר. אני דואג לה כמו שלא דאגתי מימיי, אני לא יודע למה היא כל היום בראשי העיניים שלה והשפתיים הבשרניות שלה... "הוא לא איתנו אפשר לפרוש" בראד אמר והבטתי בו בכעס לא בגלל דברו אלא בגלל שהפריע לי לחשוב עליה, שוב. "אני כבר הכנתי תוכנית מראש, שהכל יהיה מסודר" אמרה אדריאנה והתקדמה אל מולנו. אדריאנה הציגה דרך המחשב את כל התוכנית "הרוסים יעשו הכל כדי לפגוע בנו, הם ינסו למצוא דרך שנלכד במלכודת שלהם, הם עכשיו מנסים לפעול בדרך אחרת, זה אומר שגם אנחנו נפעל בדרך אחרת" אמרה בחיוך זחוח, המוח הספרדי שלה עובד בצורה מדהימה. "אנחנו לא רוצים שהם יפגעו באמילי, ובטח שלא יקחו אותה, ובגלל זה צריך לפעול לפי התוכנית" המשיכה "אתה" הצביעה עליי וחיוכה עלה "תבדוק אחד, אחד, מהחיילים שלך, תבדוק מי נאמן ומי לא, גם אם זה אומר שאתה צריך להעיף את החזק ביותר, כל בוגד נרצח!" הבטתי בה בקשיחות והנהנתי "לוקאס, תבחר את השומרים הכי נאמנים שלך ותדאג שלא יזוזו אמילי, ברגע שהיא תדע מזה היא תרצה לברוח מהכל, ובמיוחד מפה" אם היא תברח המצב יהיה קשה הרבה יותר. "במידה והם כן יצליחו, בלילה אנחנו יפרוץ לאחוזה שלהם, אני כבר עשיתי חיפוש קטן, אני מכירה כל אזור שם, אל תשאלו איך הגעתי לאחוזה שלהם, אבל יש להם מרתף שנקרא חדר עינויים כמו שיש לכל אחד מאיתנו, הם לוקחים לשם בני ערובה שלהם ומתעללים בהם עד מוות, הם שומרים את המקום הזה אך ורק לאמילי." למאפיה הרוסית יש אחוזה בכל מדינה אויבת שלהם, יש להם בפריז, איטליה, ספרד ועוד. לאחר שאדריאנה עשתה לנו סדר בנוגע לחטיפה של אמילי, יצאנו מהחדר, ובדיוק אמילי ושאנל עמדו אל מול עינינו "הו הנה האיטלקי המזויין" אמרה בחיוך מתגרה והסתכלה על כריסטיאן, אני לא יודע מה קורה בינהם, אבל אני דיי בטוח שהם מתעבים אחד את השני עד מאוד "את יודעת, החיים מסתדרים, תודה ששאלת" חייך את חיוכו המתגרה "לך תזדיין כריסטיאן קוסלו" צעקה בכעס והתקדמה שאמילי על ידה, אבל לפני שהספיקו להתחמק תפסתי בידה של אמילי ומשכתי אותה אליי "אמילי הכל בסדר?" שאלתי, היא נראת לחוצה מתמיד, היא הביטה בי בעיניה הגדולות והיפות, הנהנה לעברי והלכה במהירות לכיוונה של שאנל. "השף מכין ארוחה ואני ממש רעבה" אדריאנה יצאה מהחדר שאחריה המאפיה הספרדית "מה עכשיו?" שאלה שאנל "כן שמעתי אותו הבוקר, הוא מתכנן לעשות ארוחה גדולה" אמרה אנריקה והנהנתי. אמילי הסתובבה במהירות "לאן את הולכת אמילי?" שאלתי והיא הסתובבה לעברי בעינים מלאות בפחד "אני לא רעבה" עלתה במדרגות והתקדמה, אבל לא יכולתי, אני רוצה שהיא לא תזוז ממני, אני כל כך דואג שיקרה לה משהו, שיפגעו ביהלומים שלי שגם ככה סדוק, עליתי במדרגות וסובבתי אותה אליי. "אמילי" היא השפילה מבטה "תסתכלי עליי" אמרתי והיא הרימה את פניה "חשוב לי שלא תצאי מהבית בימים הקרובים, תשארי קרוב אליי" אני כבר שמתי לב שהיא יודעת, שאנל לא יכלה לשתוק רק לקצת, אמילי הנהנה והלכה לחדרה במהירות. אני לא יודע למה אני כל כך דואג לה, למה היא חשובה לי כל כך, היא החולשה שלי, מהרגע שעיניי פגשו בעיניה. פיסלתי את דרכי אל עבר שולחן האוכל "איפה אמילי" שאלה שאנל "היא לא רעבה" עניתי ביובש והתיישבתי, היא מנסה להתחמק ממני וזה מטריף אותי "למה סיפרת לה שאנל? את יודעת שהיא יכולה לברוח?" שאלתי בכעס וכולם צפו בנו מסוקרנים "היא סיפרה לך?" שאלה המומה "לא, אפשר לבין לבד כם בלי שהיא תגיד שאנל!" "אני בסך הכל דאגתי לה-" "דאגת לה שאנל? את יותר מנסה להבריח אותה!" אמרתי בכעס "איך אתה מעז? היא החברה היחידה שלי כאן, אתה יודע שבחיים לא הייתי עושה את זה" צעקה והביטה בי בכעס, כל השולחן שתק וטריקת דלת נשמעה, לא סתם דלת, דלת האחוזה. "שיט, אמילי."
