Unplanned love {1}

פרק 18- שלי

"זונה מזדינת" אדוארד צעק ישר אחרי שאמילי יצאה מהחדר. "אדוארד, ‏אם עוד פעם אחת שאני שומע אותך אומר את זה לאישתי, אני מענה אותך יותר ממה שתכננתי, ותכננתי" אני יודע טוב מאוד מה אני רוצה לעשות לו, וּכשאמילי עמדה מולו בביטחון וצעקה עליו, שפכה את כל מה שיש לה לומר, ואני שמעתי הכל, את כל מה שעברה, שגדלה בתוך דיכאון אחד גדול, ולא אתן לה, לא אתן לה אפשרות לחיות ככה, אני אהרוג כל מי שעומד בדרכה.
אני אשנא את כל מי ששונא אותה, אני אדאג להיות שם בשבילה תמיד, לא רק בגלל מה שעברה, אלא בגלל שאני אוהב אותה.
ועכשיו הגיע הזמן לטפל באדוארד, שהרס לילדה מסכנה שאיבדה הכל ורק רצתה משפחה דואגת ואוהבת. ועכשיו אני יהיה המשפחה שלה.
"אמילי היא הבת שלי, אני מחליט עליה!" צעק אדוארד וניסה שוב להילחם באזיקים.
"אדוארד, כנראה התבלבלת, היא לא הבת שלך, היא הבת החורגת שלך, וגם ‏אם הייתה הבת שלך, היא כבר עברה את גיל שמונה עשרה, היא יכולה לעשות מה שבא לה." אדוארד השתתק,
ואני התקרבתי לליאם "מה אתה אומר נתחיל עכשיו בעינויים?" שאלתי וליאם הנהן.
שלפתי את הסכין שלי "אתה יודע אדוארד, אני חושב שהגיע זמנך לסבול" התחלתי לשרטט על גפו את שמה של אמילי "הו, זה יפה יותר מאי פעם" אמרתי בחיוך "נכון ליאם?" שאלתי וליאם הנהן "אתה חתיכת בן של זונה" אמר אדוארד מה שגרם לו למצואא את אגרופי בתוך לסתו, אדוארד החל להוציא דּם מפיו ואני תפסתי את ידו והורדתי לו אצבע אצבע, צעקותיו נשמעו בכל אזור "תזהר ממני לוקאס-"
"אין לי מה, אתה הולך למות" צעקתי לעברו ותפסתי את ידו השניה הורדתי אצבע אצבע, אני רואה את הדם שלו מתפשט בזירה, וחיוך גדול עולה על פניי.
אדוארד ממשיך להקיא דם ואני נהנה מכל פאקינג רגע.
עכשיו הגיע הרגע שחיכתו לו ביותר, לקחתי את הסכין ונעצתי אותה בעורפו.
"להתראות אדוארד." אמרתי וליאם ירה בו שלושה יריות.
סוף סוף נפטרנו ממי שהרס לאישתי את החיים.

***

יצאתי מדלת חדר העינויים כשידיי מלאות דם, הדם של אדוארד.
התקדמתי אל עבר הסלון ועיניי ננעצות בכריסטיאן קוסלו, אני ממש לא מופתע שהוא פשוט מתמזמז ‏אם מישהי לנגד עיניי.
בחורה בלונדינית ולבנה כשלג.
"כריסטיאן.." הבטתי בו בחיוך "מי זאת?" שאלתי והוא התנתק ממנה בחיוך, הבחורה הזאת מוכרת.
היא קמה ממנו והאודם האדום שמרוח על שפתיה מרוח עליו כשחיוך זחוח מופיע על פניה של הבחורה המוכרת.
"היא אחת מהבחורות המטומטמת שלו" שאנל קמה מהספה בעצבים, כמעט שלא שמתי לב אליה, היא נועצת מבט חד בבחורה, זה לא אמור לעניין את שאנל, היא לא אוהבת אותו כלל, אפילו שונאת.
"תסתמי ילדה" אמרה הבחורה הבלונדינית והמלאת ביטחון "את תסתמי את הפה המטונף שלך ולא תעזי לפנות לאחותי במיוחד לא באחוזה שלי, אלינה ריבק!" צעקתי כשנפל לי האסימון לשמה, אלינה ריבק, הבת של הקונסיילירי של המאפיה הרוסית.
"איך ידעת את שמי?" שאלה המומה "אני יודע הכל!" צעקתי אפשר לראות טוב מאוד שתווי פניה מאוד דומות לפניו של אביה ולכן נראת מוכרת.
היא התקרבה אליי בחיוך מתגרה "לוקאס דה מורו" אמרה "אני יודעת שאני מאוד דומה לאבי, וזה מה שהופך את היופי שלי למסנוור" צחקה "יותר יפה מאמילי בלנק, נכון?" פרצופי התקשח "אני מצטער ‏להיות זה שיגיד לך את זה, אבל אישתי הרבה יותר יפה ממך" כמעט תפסתי בעורפה ותלשתי לה אותו "טעות" הביטה בגרם המדרגות בחיוך ונישקה אותי לפני שהיא הספיקה לעשות עוד משהו דחפתי אותה ממני במהירות, תחושת גועל הופיעה על פניי, קול של נעלי עקב נשמעו וכשהבטתי בגרם המדרגות ראיתי אותה, את אמילי, היא רצה במהירות.
כעס התפשט בתוכי "אופס" אמרה אלינה והניחה את ידה על פניה "זונה!" צעקה שאנל "כריסטיאן קח אותה לחדר נשים, ותנעל אותה שם, את השאר נשאיר לבנות לטפל."
חדר הנשים זה חדר שבו האויבות שלנו נמצאות ברגע שהן פולשות לכאן, שם בדרך כלל שאנל דאגה לטפל בהן.
רצתי במהירות במדרגות לכיוון חדרי.
הדלת נעולה, ויבבות נשמעו מבעדה.
"אמילי תפתחי" דפקתי על הדלת אך היא לא ענתה "אמילי" דפקתי שוב "אני אפתח אותה בכוח, תפתחי לי!" הדלת נפתחה במהירות ואמילי עמדה שם בעינים מלאות דמעות.
"אמילי את מוכנה להקשיב-"
"מה יש לי להקשיב? אתה משחק ברגשות שלי כמו דומינו, אני סתם אחת מהבחורות שרוצות אותך, אחת שהתחתנת איתה כי אתה חייב להינשא למישהי. אני כלום בשבילך." בכתה "אמילי מתי תביני? אני לא אוהב אף אחת אחרת חוץ ממך, את האישה האחרונה שאוהב כך חיי, כי אותך אני אוהב, את הכל בשבילי, אני לא רוצה לאבד אותך ‏ואם זה יקרה, אני אאבד את כל חיי" הבטתי בעיניה הדומעות, זה מראה לי כמה היא יפה כשהיא בוכה.
"אז למה נישקת אותה?" שאלה "היא נשקה אותי בכוונה, היא חלק מהמאפיה הרוסית, היא רצתה לסבך הכל בינינו, הם רוצים שתפגעי" הדחף לנשק אותה מקשה עליי, גורם לי להבין שאני פאקינג אוהב אותה יותר משאהבתי כל חיי "אני סולחת." וכבר לא יכולתי לעמוד בפיתוי הארור.
דחפתי אותה על המיטה ונישקתי אותה ברעב, הייתי צמא אליה כל כך, הנשיקה הזאת הייתה כל מה שהייתי צריך.
החדרתי את לשוני אליה, אני מכור למגע שלה. אני צריך את המגע שלה.
"לוקאס" נשארתי מעליה "אני אוהבת אותך" אמרה את מה שחימם את ליבי, לחייה האדימו, בחיים לא הרגשתי שאני אוהב מישהי כמו שאני אוהב את אמילי, אמילי דה מורו.
המשכתי לנשק אותה לקחת ממנה כל טיפת אוויר ולהפוך אותה לשלי, נישקתי אותה ועברתי על צווארה ונישקתי אותה בחוזקה, אני רוצה לסמן אותה, היא גנחה בלהט ורציתי לשמוע אותה עושה זאת כל היום.
"למה זה אדום?" שאלה והצביע על הסימן שהשארתי על צווארה "כי ככה כולם ידעו שאת שלי" בחיים לא חשבתי שאתהב בבחורה כמו שהתאהבתי בה, היא משגעת אותי.
היא רוצה אותי בגלל מי שאני לא בגלל מה שאני ואני פאקינג מטורף על זה.
חשבתי שאתעלם ממנה רוב הזמן, אבל פאק איך אפשר להתעלם ממנה?