Unplanned love {1}

פרק 22- שיכורה מאהבה

"קצת מגעיל אותי לחשוב שהזדיינת ‏אם אחי."
שאנל החמיצה מבט כשעיניה פעורות "זה כל כך דוחה" נגעלה "שאנל זה היה הרגע הטוב ביותר בחיי." אני לא יודעת מה קרה לי, אבל זה הרגיש כל כך טוב "אני לא מאמינה שעשיתם את זה" הייתי חייבת לספר לשאנל היא החברה הכי טובה שלי פה.
"טוב לפחות היה בסדר?" שאלה "היה יותר מבסדר, היה מושלם." אני יודעת שאני מאוהבת בבחור הזה אבל עצם העובדה שהוא גרם ללבי לפעום כל פעם שהבטתי אל תוך עיניו הירוקות וזהורות, אותם עינים המוכרות שכל משפחת דה מורו חולקים, עינים ממכרות, כמו סמים.
לא ציפיתי לאהבה הזו שקיבלתי ממנו לאהבה שנתתי לו, הוא קורא לי יהלום, כל פעם שהוא קורא לי כך ליבי מחסיר פעימה.
"אני כל כך שמחה שהוא התאהב, אחרי אדלה." אמרה בפשטות גרמה לי לפעור את עיני "מי זאת אדלה?" השאלה יצאה מגרוני ללא רצוני, הוא לא סיפר לי על בחורה בשם הזה.
"הוא לא סיפר לך?" שאלה והנדתי בראשי "אדלה הייתה בת הזוג שלו, כשהיה בן שש עשרה, הוא היה מאוהב בה עד מעל הראש, והיא הייתה כל כך נחמדה, לכולנו, עד שבגדה בו, אני זוכרת את היום הזה כשהוא חזר הביתה ושבר כמעט הכל, זה היה יום לפני יום הולדתי." מבטה של שאנל הראה לי כמה התאכזבה מלוקאס באותה התקופה "הוא כמעט ולא התייחס עליי, הוא התמקד אך ורק במאפיה וּבעתיד שלו, הקשר שלי ושלו הפך לזיכרון, עד שהורינו נהרגו."
הרגשתי את הכאב של שאנל, היא העבירה לי אותו דרך מה סיפורה וּבליבי אני כועסת על לוקאס, ומבינה אותו באותה הזמן.
"אבל אין מה לדאוג לגבי אדלה, היא בכלל לא מעניינת את לוקאס."
קשה לי להאמין שלוקאס התאהב, לא הייתי מנחשת לעולם שהוא היה מאוהב, או שמישהי בגדה בו, בלוקאס דה מורו, הבחור המהפנט והמושך, שרק מלהביט בעיניו אפשר להבין עד כמה הוא... מסוכן, מושלם.
"אני יודעת שלוקאס לא יעז לחשוב על מישהי אחרת, הוא יודע שאני אוהבת אותו" חיוכי התפשט "את פשוט שיכורה מאהבה." גיחוך פרץ מגרוני, זה נכון, אני לגמרי אחת כזו.
"מי שיכורה מאהבה?" לוקאס עמד בכניסת הדלת כשחיוך זחוח על שפתיו "אמילי, היא פשוט משוגעת עלייך."
תפסתי כרית גדולה וזרקתי לעברה של שאנל "תסתמי!" צחקתי ולוקאס לא הסיר את מבטו ממני "אני שיכור מאהבה אלייך, אמילי."
"את הרגעים האלה תעשו בחדרי חדרים." שאנל הסתכלה בגועל על המתרחש ולוקאס תפס בפניי ונישק כשחיוך מרוח על שפתיו "חדרי חדרים, שאנל?" חיבקתי אותו והוא הרים אותי, שאנל החמיצה שוב את מבטה "שאנל, אני גונב לך את אישתי לרגע."
שאנל צחקה וסגרה אחרינו את הדלת "אני לא מאמין שאני צריך לבקש אותך מאחותי!" רטן "היא החברה הכי טובה שיכולתי לבקש."
חיוך גדול נפרש על שפתיו "אני שמח שמצאת אחת כזו."

***

לוקאס החליט לקחת אותי למסעדה, הוא רצה שנבלה יחד, וזה מקסים מצידו.
הוא לא מפסיק להפתיע אותי, הבחור הזה, הוא הבחור בשבילי.
לוקאס הזיז את הכיסא ונתן לי לשבת כשהוא מתיישב אל מולי.
המסעדה הזאת זאת מסעדה פשוטה, הפשטות בה גורמת לי להרגיש טוב.
העובדה שאנשים נועצים בנו מבטים קצת מלחיצה אותי, אני לא מסוגלת להבין למה אנשים עסוקים כל כך בחיים של אנשים אחרים עד כדי כך שהם נועצים בנו את מבטם ומדברים ללא הפסקה.
לוקאס החזיק את ידי "הכל בסדר אין מה להילחץ, שיסתכלו תתעלמי." לוקאס קרא את מחשבותיי וליבי החסיר פעימה כשהבין את הסיבה ללחץ שלי.
"אממ, היי, מה תרצו להזמין?" ניגשה אלינו בחורה צעירה והשפילה מבטה, היא מפחדת, לוקאס פצע את פיו והזמין לנו ארוחה.
המלצרית הסתובבה במהירות לעבר המטבח.
"זה רגיל שאנשים-"
"מפחידים לדבר איתי, כן הם ככה לרוב, אבל אין לי שום סיבה לפגוע בהם, הם סתם גורמים לי לגחך כשהם פוחדים או רצים כשהם רואים אותי."
גיחוך פרץ מגרוני וחיוך גדול עלה על פניו, זה מיוחד כשהוא מחייך רק לידי, זה מרגיש שהחיוך מוקדש אך ורק לי.
דלת המסעדה נפתחה, וזוג נכנס, מיד זיהיתי שמדובר באנדריי ולנסי, חיוך מרוח על שפתיו, והבחורה שלידו נראת נלהבת, גופה רזה והיא גבוה עד מאוד, שיערה שטני ועיניה תכולות.
לוקאס נועץ מבט חד בזוג ואני נושכת את שפתיי בלחץ "אדלה." לסתי נשמטה ההבנה הכתה בי, אדלה, האקסית של לוקאס.
זאת אהבת הנעורים שלו.
"אני.." ניסיתי להוציא מילה אך לא הצלחתי, לוקאס סימן לי לפתוח את הטלפון ולהתקשר, מיד הבנתי שהוא רוצה שאתקשר לליאם, אך לא רציתי להסתכן, שלחתי לו הודעה מפורטת על מה שקורה וביקשתי שיבוא במהירות לכאן.
אנדריי התקרב אלינו בחיוך רחב כשידו מחזיקה באדלה שגבוה ממנו בכמה סנטימטרים "אמילי, הרבה זמן מאז שנפגשנו.."
לוקאס מיד קם ממקומו מתנשא לגובהם של השניים נותן אגרוף חזק בלסתו של אנדריי, והוא ‏מתפתל בכאב "אתה פשוט מזדיין." צעק אנדריי ואדלה הניחה את ידה על פיה "אנדריי שלי!" הרימה אותו, אני לא יודעת מה קורה, אך אני מבינה שזו אישתו של אנדריי, הבחורה שאיתה הביא את בנו הבכור, אך אני יודעת שהוא התכוון לאנוס אותי ביום שנחטפתי אני יודעת מה רצה לעשות לי, אני רוצה לספר לה, שתדע שבעלה נורא.
אך אני חושבת שהבחורה היפה למולנו מודעת למתרחש.
"איך אתה מעז!" חיוך התפשט על פניו של לוקאס ואדלה לא יכלה להסיר את מבטה ממנו, קנאה התפרצה בתוכי, ולחץ שהיא תיקח לי אותו סדק את ליבי, אם היא תקח את הדבר היחיד שיש לי, אשבר.
העובדה שזאת אהבת נעוריו של לוקאס מקשה עליי "אתה מנסה לפגוע במה ששלי," הצמיד אותי אליו וחיוכה של אדלה ירד מפניה "אתה לא תצליח אנדריי, אתה רק חושב שאתה פוגע בי, אבל אתה בחיים לא מכוון למטרה."
מילותיו של לוקאס נשמעות בחוזקה ואדלה מביטה בו בעצבות וכעס, היא כועסת עליו, היא לא צריכה לכעוס עליו כלל, הוא צריך לכעוס עליה.
אני חושבת שלא טוב לה במקום שבו היא נמצאת, הבטתי בה והיא הנהנה לעברי והשפילה מבטה.
הכאב שבה נכנס אל תוך ליבי, אני תמיד אהיה בשביל נשים אחרות לא משנה מה הן בשבילי.
לא משנה שהיא האקסית של בעלי.
אני יודעת מה קורה במאפיה הרוסית חוויתי אותם בעצמי, על דמי, אני רוצה לעזור לה.
אופנוע שחור עצר לידנו, כריסטיאן הוריד את הקסדה כשחיוך עליו מיד על פניו מאחוריו רכב יוקרה שממנו יצאו ברונו, מייקל, ליאם ובראד, עוד רכב יוקרה נעצר והמאפיה הספרדית פתחה את הדלתות.
אנריקה עצרה את האופנוע שלה בחיוך וירדה ממנו במרץ, לא ידעתי שהיא גם אופנוענית.
אנריקה רצה לכיווני ולוקאס לחש לאוזני "לכי ותקחי איתך את אדלה, מבטיח שיהיה בסדר."
הנהנתי לעברו ותפסתי בידה של אדלה.
אנריקה עצרה לידי "יש שם מקום שלא יראו אותך בו, לכי שם, אנחנו כבר נדאג שהכל יהיה בסדר.
רצתי אל עבר אותו המקום שאנריקה כיוונה אותי להגיע אליו, והתיישבתי שם בהתנשפות.
"היי אמילי, אני אדלה, נעים להכיר."