אני לא יודע מה קורה לי כשעיניי פוגשות בעיניה.
אני לא יודע איך זה קרה כשנישקתי אותה, אבל רציתי את זה יותר ממכל.
היא עדינה, והנשיקה שלנו הייתה לוהטת, סוערת, לא ציפיתי לזה ממנה, אבל כנראה שיש מה לצפות.
בחיים לא חשבתי שארגיש ככה לבחורה, אני אוהב את החיוך הממכר שלה, את הטעם המתוק של שפתיה, את הדיבור הנעים שלה, אני יכול להקשיב לה שעות, היופי הכובש שלה, והאופי המיוחד שלה, היא הבחורה שלי, האישה שנוצרה עבורי, ראיתי את זה בעיניה עוד ברגע הראשון שפגשתי אותה.
כשהרוסים לקחו אותה ממני הרגשתי שבור, אבל זה לא נגמר, עוד אדאג לנקמה ממש לא מתוקה, הם לקחו את מה ששייך לי, אני אקח את שלהם.
אני לא יודע מה היה קורה לי אם אני ואדריאנה לא היינו מגיעים לשם בזמן.
אני אשבור למאפיה הרוסית המזדיינת הזאת כל חלק בגוף.
לא מגיע לאמילי לסבול בגללי, היא לא אשמה שהיא התחתנה איתי.
אני מוכן להרוג את כל מי שפגע בה, והראשון יהיה אדוארד, כל מה שהיא עברה בגללו, לא מגיע לו לחיות, הוא הרס את חייה.***
"לוקאס? מה היה כל כך דחוף?" שאל ליאם כשנכנס כבקשתי למשרדי "אני צריך את עזרתך" הבטתי בעיניו, אחי כבר יודע שזה אומר שאני רציני "אני מקשיב" שילב את ידיו והביט בי "זוכר את אדוארד?" שאלתי "החייל שלך? אבא של אמילי" הנהנתי לעברו "אני רוצה אותו מת, עכשיו, לא מגיע לו לחיות ובמיוחד לא אחרי מה שעשה לאמילי!" כעס השתלט עליי "תרגע לוקאס, ותסביר לי מה הוא עשה לה?" שאל "הרס אותה, מאז שהיא בת שתיים עשרה, הוא אביה החורג שדאג להכות אותה, ואני אדאג להחזיר לו על כל רגע שעשה זאת!" צעקתי "לוקאס, אני מבין שהיא חשובה לך, אבל תרגע ככה לא נוכל לפתור את הדברים" אמר ונשמתי עמוק "אני אדאג למצוא אותו ולהביא אותו לכאן בהקדם, אחי המאוהב" גיחך לעצמו "אני אהרוג גם אותך ליאם!" אמרתי בכעס "בסדר, מאוהבי." הבטתי בעיניו בכעס והוא קרץ לי ויצא מהחדר בהקדם.
ועכשיו כל מה שנותר לנו זה לספר לאמילי שאת אדוארד היא לא תראה יותר לעולם.***
נכנסתי לחדרי ועיניי ננעצו באמילי, שיושבת שקועה בתוך ספר.
היא אדומה כל כך, היא נשכה את שפתה התחתונה, אני כל כך רוצה לנשק אותה עכשיו, כבר הספקתי להתגעגע לטעם שלה.
"מה את קוראת?" שאלתי והיא קפצה ממקומה בבהלה "שום דבר" ענתה בלחץ וּמבוכה הופיע על פניה, לקחתי את הספר מידה "את קוראת על סקס?" שאלתי "זה לא שלי, זה הספר של שאנל" גיחכתי אני יודע שהיא קוראת את הספרים הסוטים האלה, אני צריך להעלים לה אותם, זה מדרדר את אמילי ואותה "הבחור הזה לא מזיין מטוב כמוני" לחיה נהיו אדומות יותר "את יודעת, אני הרבה יותר טוב ממנו" חיוך קטן התפשט על פניה, ידעתי שהיא מובכת ואני אוהב לראות אותה ככה.
"תודיעי לשאנל, שהספר שלה מוחרם" היא פערה את עיניה "לא, שאנל תהרוג אותי היא אמרה שלא אתן לך אותו בשום אופן" קפצה כדי לקחת את הספר מידי "אל תדאגי, היא לא תדע שאמרת לי"
"לא אמרתי דבר!" התעצבנה אוי פניה נראות מדהים ככה אפילו יותר.
קרצתי לה בחיוך והיא התיישבה על המיטה "עכשיו אמילי, אני צריך לדבר איתך" התיישבתי על ידה והחזקתי את ידיה "אל תלחצי מזה, את ידעת שזה עומד להגיע וזה הזמן" אמרתי ועיניה נצצו מסקרנות "הוא הולך למות" אמרתי ברשמיות "מי?" שאלה "אדוארד בלנק" עיניה נפערו והבנה התפשטה על פניה "את לא עצבנית?" שאלתי "קצת לחוצה, אבל זה לטובת קיארה, הוא מכה אותה, מגיע לה לחיות בטוב" אמרה, אמילי היא הבן אדם המדהים ביותר שהכרתי מימיי.
"אני יכולה לשאול אותך שאלה?" שיחקה באצבעותיה והנהנתי לעברה "קיארה יכולה לעבור לגור כאן?" שאלה והבעת פניה נראת מודאגת "אל תדאגי היא תעבור לגור כאן, אם זה מה שאת רוצה" עניתי וחיוכה התרחב "אני מודה לך מאוד לוקאס" אמרה ודמעה ירדה במורד לחיה, ניגבתי אותה "את לא צריכה להודות לי, אני פשוט רוצה לעשות את זה עבורך" התקרבתי אליה "החיוך שלך יפיפה" נגעתי בשפתיה העבות באצבעותי "למה אתה לא מנשק אותי" הו אמילי אני יודע שאת רוצה את זה, נשימותיה נשמעו בחדר ונשכבנו על המיטה כשהיא מעליי משתוקקת לטרוף את שפתיי "את רוצה שאנשק אותך?" שאלתי והיא הנהנה בחיוך "תגידי לי את זה" אמרתי לה בחיוך "אני רוצה שתנשק אותי, עכשיו"
"הו את הולכת לקבל את הנשיקה שלך" הצמדתי את שפתיי לשפתיה בפרעות והפכתי אותה כשאני מעליה, המשכתי לנשק אותה עד כאב "פאק" אמרה "אני לא מסכים לך לקלל יהולם, זה לא יפה" המשכתי לנשק אותה והחדרתי את לשוני לפיה, הבחורה הזאת לגמרי שייכת לי כולה, ובמיוחד השפתיים המדהימות שלה.
אני אוהב את השפתיים שלה יותר מכל.
YOU ARE READING
Unplanned love {1}
Romanceבחיים לא חשבתי שאתקרב לגברי מאפיה. הם תמיד עוררו בי פחד, איימה. הקור רוח שלהם והאדישות החודרת, מאוד מלחיצים אותי. אבל אני יודעת שאין לי ברירה אלא להיות איתו. גם כשהפחד שבי מתגבר יותר ויותר, אבי ממשיך לעמוד במילותיו. וכשאבי החורג רוצה שאתחתן אם גבר...