בחיים לא חשבתי שאתקרב לגברי מאפיה, הם קרים ואכזריים
תמיד פחדתי מהם, האבא החורג שלי הוא חייל במאפיה הצרפתית הוא תמיד אומר שאני אתחתן עם אחד כזה שנמצא במאפיה ואני ממש לא רוצה. אני מפחדת מהם אבל כשאבא רוצה אז הוא מקבל ועם הוא רוצה שאתחתן עם גבר מאפיה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"הבת של אדוארד לוקאס, אתה רציני?" אחי ליאם הקונסיילירי שלי אמר בגיחוך "אתה יודע שאני חייב להתחתן, ליאם, אולי באמת היא תתאים" אמרתי בחיוך, הבת שלו בטח התעקשה לנסות, היא בטח עוד אחת מהזונות האלה שחושבות שהן יכולות לקבל מה שהן רוצות, אדוארד הוא חייל עקשן מאוד, אבל הוא לא מעניין אותי. "לוקאס, יש לך מחר פגישה עם הבת של אדוארד?" נכנס בראד אל משרדי כשפניו המומות, בראד הוא האח הקטן מבינינו, אני בכור ולכן אני הקאפו, כשהוריי נפטרו הפכתי מידית לקאפו ואני היום בן עשרים וחמש, ליאם האח האמצעי הקונסיילירי שלי הוא בן עשרים ושלוש, בראד האחי הקטן שהוא אחראי על כל החיילים שלנו הוא במעמד גבוה מאוד במאפיה והוא בן עשרים ואחת, ואחותנו הצעירה ביותר, הנסיכה של הבית שאנל בת שמונה עשרה. וזאת כל המשפחה שלנו, משפחת דה מורו. המשפחה שלנו מאוד גדולה יחסית למשפחת מאפיה, גם שאנל הייתה במאפיה אבל ביום אחד היא החליטה שהיא עוזבת ועד היום לא הסבירה לנו למה. הורינו נהרגו במלחמה נגד המאפיה הרוסית והמאפיה הברזילאית, אבי ואני היו הכל בחיי ומאז שאינם אני כבר לא יודע איך להסתדר. "תרגעו שניכם" אמרתי בכעס, אין לי זמן להתעסק השטויות האלו "איפה שאנל?" שאל ליאם והרמתי את מבטי "היא יצאה למועדון" אמר בראד, אוי ואבוי, כל פעם שהבחורה הזאת הולכת למועדון היא חוזרת הביתה שיכורה ומשוגעת וּכשהיא משוגעת לא כדאי להתעסק איתה "ידעת ולא סיפרת לנו?" שאלתי בכעס "היא הייתה חמודה לא רציתי-" "לך תביא אותה בראד עכשיו" אמרתי בכעס "אין בעיה לוקאס עכשיו, אבל-" "עכשיו בראד" אמרתי בכעס "בסדר הלכתי" אמר ולקח את מפתח הרכב המשפחתי, ליאם הסתכל במחשב ושתק "ליאם מה יש?" שאלתי "הרוסים, הם שוב פוצצו לנו מחסן נשקים" בני זונות "רוסים מזדיינים" הנחתי את ידיי על ראשי "אתה יכול לעשות חיפוש ולבדוק איפה המחסן נשקים הכי גדול שלהם, כשבראד יחזור הוא ידאג לחיילים ליד כל מחסן" אמרתי והוא הנהן, ליאם הוא הגאון במשפחה שלנו, אפשר לסמוך עליו בנוגע לכל התוכניות שלנו נגד הרוסים "מצאתי" אמר בחיוך "ליד המועדון שלהם המארסידה יש מחסן מפוצץ בנשק" אמר "תשח לשם חיילים שיפוצצו אותו" אמרתי "אני לא חושב שזה יעבוד" ליאם אמר בקשיחות וּבאדישות "תדאג לזה ליאם נראה אחר כל מה נעשה" "אחר כך על תגיד שלא הזהרתי" אמר והנהנתי. "הנסיכה כאן" בראד חזר יחד עם שאנל "שאנל פעם הבאה שאת הולכת תודיעי לנו" אמרתי בדאגה "אני חושבת שכבר עברתי את גיל שבע עשרה, אני בגיל המותר, אז אני לא חייבת לשאול אתכם" שילבה את ידיה בכעס, שאנל היא יפיפה, היא נראת בדיוק כמונו לכולנו יש עיניים ירוקות זוהרות ושיער חום גולש, כולנו דומים מאוד, אבל שאנל יפיפיה אמיתית, אנחנו מודעים לזה שהיא נראת ככה דואגים לה יותר מהכל "מי שיתקרב אלייך אני כורת לו את הראש" אמר בראד בכעס והיא השפילה מבט "אני לא חושבת" אמרה "את צריכה לחשוב שאנל, אנחנו בסך הכל דואגים לך" אמרתי ברצינות "אל תדאגו לי, אני לא צריכה את הדאגות שלכם" אמרה בכעס "את בת שמונה עשרה שאנל, אז את עדיין לא יכולה ללכת לבד!" אמרתי, אני יודע שזה מעצבן אותה אבל זה לא משנה היא צריכה להבין "אני שונאת אתכם" אמרה והלכה לחדרה בכעס "גם אנחנו אוהבים אותך" בראד צעק וליאם גיחך מהצד. "אני רוצה להחליף אחות" אמר בראד בייאוש "שמעתי את זה בראד" צעקה שאנל, אני מת על הילדה הזאת. "מה יש לכם? אתם נראים עצבנים מאוד" שאל בראד "המאפיה הרוסית, פוצצו לנו עוד מחסן" נשפתי בעצבים "זונות" ליאם הניף את אגרופו בשולחן "מה עשיתם?" שאל "שלחנו חיילים שיפוצצו להם את המחסן נשקים הכי גדול" אמרתי בכעס "אלו האחים שלי" אמרה שאנל כשהיא לבושה בשמלה אדומה וקצרה "לאן את חושבת שאת הולכת עם חתיכת בד הזה?" שאל ליאם "סתם" "שלא תעזי שאנל את לא יוצאת לשום מקום" אמרתי והכעס שהיה בי התפשט עוד יותר, היא גלגלה את עיניה בכעס "לא שאלתי" אמרה ורצה לכיוון דלת האחוזה תוך רגע, אני, ליאם ובראד עמדנו בכניסה "את. לא. הולכת." בראד אמר ונעל את האחוזה כשהמפתח בידו "נו תנו לי לצאת זה לא מצחיק" רטנה "לא יקרה!" אמרתי והיא הסתובבה והלכה בכעס "אני חושב שאני מסכים איתך על הרעיון להחליף אחות" אמרתי בגיחוך "שלא תעזו" צעקה ושנינו פרצנו בצחוק. המשפחה שלי היא הדבר היקר לי ביותר בעולם, אני יודע שהם לא יעזבו אותי בחיים כי הם החברים הכי טובים שיכולתי לבקש. "אז הבת של אדוארד לוקאס" בראד אמר בחיוך "שלא תחשוב לא יהיה שום דבר מעבר, וגם לא בטוח שארצה אותה דווקא"
