פרק 5

144 24 65
                                    

עוד פרקקק
קריאה מהנה!!
💚💙

"אנחנו צריכים להבין מה לעשות עם שון." נייל הכריז, ואני וליאם הנהנו. הלכנו שלושתנו לכיוון המסעדה הקבועה שלנו, אליה אנחנו הולכים בכל יום שבת בבוקר, ואת שון היינו צריכים לפגוש שם.

"אני מרגיש שגם אם נגיד לו משהו כרגע, בפעם הבאה זה יקרה לו שוב. הוא מאוהב, אין לנו מה לעשות עם זה.." ליאם אמר וגירד בעורפו.

"נכון, אבל אולי ברגע שנראה לו את הדברים מהצד שלנו הוא יבין שזה פתטי" נייל אמר והביט בנו. "ואם לא, נרביץ לו קצת." הוא קרץ עם חיוך שובב.

אני נשארתי שקט, כי הרגשתי שאין לי מה לתרום לשיחה. הרגשתי פתטי בעצמי. במשך יומיים בניתי לעצמי סיפור אהבה מטומטם בראש. אמנם ניסיתי להגיד לעצמי שזה לא יעבוד ואין סיבה לנסות, אבל ברגע שהוא התחיל לדבר איתי שכחתי מכל החומות שניסיתי לבנות לעצמי בראש.

אף פעם לא הייתי טיפוס כזה. תמיד הייתי הבחור שמאוהבים בו, שרוצים אותו.. ואני זה ששולל. למה נפלתי ככה?
למה כל מה שאני מצליח לחשוב עליו זה על הקול המלאכי שלו?

הגענו למסעדה. שון כבר חיכה לנו בכניסה, וישב על אחד הספסלים. התקדמנו לכיוונו, וליאם נגע בכתפו על מנת לקבל את תשומת ליבו. "אנחנו צריכים לדבר." הוא אמר בטון רציני.

"אני יודע מה אתם הולכים להגיד," שון התחיל לומר, ועמד על מנת להיות בגובה שלנו. "אבל הפעם זה שונה"

"איך הפעם זה שונה?" נייל שאל ושילב ידיים.

"ה-היא אמרה ש.. היא רוצה לחזור" שון ענה לו עם חיוך ילדותי, עיניו נצצו מעט.

"ואיך זה שונה? היא אמרה את זה גם בפעם הקודמת." ליאם אמר, ושון השפיל את מבטו לרצפה.

"אני מבין את מה שאתם אומרים, ותודה שאתם דואגים לי כל כך.." שון התחיל להגיד וגירד בעורפו, עדיין לא מביט לנו בעיניים. "וסליחה שאמרתי שאני אגיע ובסוף לא הגעתי. אבל אני מסתדר, והכל יהיה בסדר" הוא סוף סוף הרים את מבטו.

אני, ליאם ונייל החלפנו בינינו מבטים, כאילו מדברים בטלפתיה, ובסוף נייל הנהן בשכנוע. "אני מקווה שהפעם זה באמת יהיה שונה." הוא אמר בקשיחות, ויכולתי לשמוע בקולו שהוא לא באמת מאמין בזה. הוא לא סמך עליה, ובצדק.

נכנסנו למסעדה וישבנו באחד השולחנות, מביטים בתפריט למרות שבכל מקרה נזמין בדיוק את אותו הדבר. אני אזמין אומלט, ליאם יזמין טוסט עם חמאה, שון יזמין קערת פנקייקים ונייל, שתמיד אהב ארוחות בוקר מקוריות, יזמין קערת צ'יפס גדולה וכנפיים.

שון סיפר לליאם קצת ממה שקרה אתמול עם קמילה, וליאם החזיר לו בגלגולי עיניים ואנחות ייאוש.
אני ונייל דיברנו מעט על דברים פחות חשובים.

Habit || Larry StylinsonWhere stories live. Discover now