פרק 20

143 22 103
                                    

אמאלהההה ממש ממש ניסיתי למהר לפני שהשבת נכנסתתתת
אין חפירותתתתת
קריאה מהנההההההההההבב

💙💚

⚠️

מגע שפתיו של לואי גרם לי להרגיש כאילו שאני מהופנט, ופתאום כבר לא רציתי לדבר. לא רציתי שום דבר, רק שימשיך לנשק אותי, ואפילו מעבר לזה.
הוא הפיל אותי על המיטה ונשכב מעליי, עדיין לא מנתק את הנשיקה. לאחר כמה שניות הוא הרחיק את שפתיו משלי, מאפשר לי להסדיר נשימה בזמן שהוא עבר לצווארי, מנשק אותי בפראות. הוא משך את חולצתי למטה בתשוקה, כמעט קורע אותה ממני, והמשיך לנשק אותי בחזה.

"אתה שלי עכשיו" הוא אמר פתאום, הביט בפניי, וריסק את שפתיו כנגד שפתיי פעם נוספת.
הוא התרומם מעט וסובב אותי, כך ששכבתי על בטני בזמן שהוא מעליי. הוא הפשיט מעט את מכנסיי וכך גם את שלו, מותיר את איברנו חשופים.

הוא שפשף את פי הטבעת שלי עם איברו, והרגשתי נואש למגע הזה. כל כך רציתי שהוא יכניס אותו לתוכי, עמוק עמוק, וייתן לי להרגיש אותו.

"אתם בסדר שם?" שמעתי את ליאם קורא מבחוץ. ואנחנו התלבשנו במהירות. הבטתי בלואי, שהיה נראה חצי מרוצה וחצי מאוכזב. הוא פתח את הדלת ויצא ממנה במהירות, מבלי להסתכל על ליאם. אני עדיין ישבתי על המיטה, מביט בליאם שמחייך חיוך תחמן.

"אתה מרוצה?" שאלתי אותו בטון קשוח, והוא הנהן.

"הפרעתי למשהו?" הוא שאל בתמימות מזויפת, ואני קמתי ממקומי.

.

"אז עכשיו אתה תספר לי מה היה?" ליאם שאל למחרת בבוקר. אני והוא ישבנו במסעדה, מחכים לשון ונייל.

"לא" אמרתי בקרירות, מבט עצבני השתרע על פניי. הוא התחיל לצחוק ללא שליטה.

"אני מצטער, אבל הייתי חייב.. למזלך טיילור פשוט חושבת שאתה לא בעניין שלה ומתבייש להגיד, ולכן לואי ואני לוקחים אותך לצד כשאתם ביחד. כלומר, היא עדיין הכריזה שהיא לא מוותרת עליך, אבל לפחות זה."

"ולמה זה למזלי?" שאלתי אותו.

"כי.. אלינור לא חושדת, אולי?" ליאם הסביר. "זה היה מוזר אתמול. טיילור פלרטטה איתך ופתאום לואי צריך אותך דחוף? הוא היה כל כך שקוף לגבי זה" הוא המשיך, ואני קברתי את ראשי בשולחן.

שיחתנו נקטעה כשנייל ושון הגיעו והתיישבו בשולחן. "סליחה על האיחור" נייל אמר וחטף את התפריט מידו של ליאם.

"למה אנחנו בכלל מסתכלים בתפריט? אנחנו תמיד מזמינים את אותו הדבר בכל מקרה." ליאם אמר.

"אולי הפעם מתחשק לי משהו אחר?" נייל שאל, וליאם גלגל את עיניו.

"שנינו יודעים שאתה תזמין כנפיים וצ׳יפס גדול, למה אנחנו בכלל-"

"שנינו לא יודעים כלום, יכול להיות שהיום יתחשק לי משהו אחר!" נייל אמר בילדותיות וחזר להביט בתפריט. המלצרית והגיעה ולקחה מאיתנו את ההזמנות. "אני אקח כנפיים וצ׳יפס בטטה. קטן." נייל אמר והביא לה את התפריט. "רואה, ליאם? לא הזמנתי את אותו הדבר" הוא סובב את מבטו לכיוון ליאם, שהיה נראה מיואש.
האוכל הגיע ואנחנו הסתערנו עליו.

Habit || Larry StylinsonWhere stories live. Discover now