פרק 30

200 24 462
                                    

הצילו לא הגעתן למטרה
אבל אני אוהבת אתכן והגבתן מלאמלאמלא אז
קריאה מהנהההה 😍❤️

💙💚

"אתה יודע מה החלום הכי גדול שלי?" ליאם שאל אותי כשיצאנו מהכיתה.

"מה?" שאלתי אותו, מעט מבולבל. לא הבנתי מדוע הוא מדבר על חלומות עכשיו.

"שתצא כבר מהארון בפני כולם." הוא רטן בעצבים.  "נמאס לי לראות את קנדל מנסה לפלרטט איתך בכוח בכל שיעור מתמטיקה." פרצוף עצבני התפרש על פניו, ומפי נפלט צחוק מתגלגל. יכולתי להבין אותו. ממש לפני כשעה קנדל החליטה שהיא רוצה להתיישב על השולחן שלי, למרות שליאם ישב ממש מולה. היא ניסתה לדבר איתי במשך רבע שעה, כמובן מצחקקת ומחפשת למצוא עוד ועוד סיבות לגעת בי, למרות שהראיתי לה שאני בבירור לא מעוניין. גלגולי העיניים והציניות שלי לא עזרו, כי בסוף המורה היה צריך לאיים עליה בעונש כדי שהיא תרד מהשולחן ותלך בחזרה למקום שלה.

"אני בכלל לא מבין מה היא מוצאת בך. אתה לא כזה חתיך." ליאם הוסיף וגלגל את עיניו, ואני שלחתי אליו מבט מתנשא.

"תמשיך לדבר, אני יודע שאתה פשוט מקנא ביופי האלוהי שלי." אמרתי לו, מחייך חיוך חושף גומות.

הגענו אל הקפיטריה וחיפשנו את נייל ושון, שלא חלקנו איתם כיתה היום. סרקתי עם מבטי ולאחר חיפוש קצר מצאתי אותם יושבים בשולחן, דילן היה לידם. זה גרם לי מעט לחשוש. אחרי השיחה שהייתה לנו לפני יומיים במסיבה קיוויתי שלא יהיה מביך ביני לבינו, אבל ככל שחשבתי על זה יותר, כך נרגעתי. הוא התנהל עם הסיטואציה בצורה כל כך בוגרת שהייתי בספק שארגיש לא בנוח כרגע.

התיישבתי בכיסא הפנוי מול דילן ושון, ועל יד נייל, משאיר לליאם מקום פנוי משמאלי. דילן ונייל דיברו בקול על משהו שקשור למכוניות, ואילו שון היה עסוק בטלפון שלו. ליאם ואני ראינו את זה, והבטנו אחד בשני במבטים מלאי דאגה.

"אתה חושב שהוא מדבר עם קמילה שוב?" לחשתי לליאם באוזן, והוא משך בכתפיו. בכל פעם שראינו אותו מתעסק כך בטלפון שלו, ידענו שזה לא טוב. אתמול לא היינו איתו. מה אם הוא חזר אל קמילה? מה אם היא שלחה לו הודעה והוא נשבר שוב?

"אני מניח שיש לנו רק דרך אחת לגלות." הוא ענה לי בלחישה וקרץ לי, חיוך מעושה היה על פניו, ומיד לאחר מכן ליאם חטף את הטלפון במהירות משון.

"היי, מה אתה עושה?!" שון אמר בקול, ונלחם בליאם על הטלפון שלו. "תחזיר לי את זה!" הוא נאבק ונאבק, אך אני החזקתי אותו בזרועותיו בכוח בכדי שלא יפריע לחקירה של ליאם ושלי.

ליאם הביט בטלפון בחיוך מופתע, והעביר את מבטו לכיוון שון, מחזיר לו את הטלפון בחזרה. "קרולין? קרולין שהכרת במסיבה?" הוא שאל וגרם גם לי להביט בשון במבט מסוקרן.

Habit || Larry StylinsonWhere stories live. Discover now