פרק 21

179 25 190
                                    


קריאה מהנההההה❤️

💚💙

הגענו לבקתות הנופש של המשפחה של זאין, ולא האמנתי למראה עיניי. הרגשתי כאילו אני מתארח בבית מלון. מולי היו 3 בקתות עץ ענקיות שהיה נראה שיש בהן הכל. הבקתות היו באזור מיוער ושקט, כך שהנוף היה יפה ומרגיע.

נייל, ליאם, שון ואני הגענו ראשונים. מצאנו שם את זאין, שקם ממקומו כשראה אותנו. הוא בא אלינו ונתן לנו חיבוקים, מודה לנו שהגענו.

"נו, מה אתם חושבים?" הוא שאל, מביט מסביבו.

"כמה משפחה יש לך?" נייל, שהיה נראה מורשם במיוחד, שאל בחוסר טקט, ואנחנו צחקנו.

"משפחה גדולה. המשפחה המורחבת שלי מגיעה לכאן בחגים ובאירועים מיוחדים, אנחנו מאוד קרובים." הוא הסביר את גודל המקום.

"אנחנו אמורים לחלוק חדר או משהו?" ליאם לחש לי, אך לא חלק מספיק, כי זאין שמע אותו.

"יש כאן מספיק חדרים לכולם! הזוגות יהיו בבקתה הימנית, והרווקים בשתיים האחרות." זאין אמר, ואנחנו הנהנו בהתלהבות. הוא הכניס את ידו אל כיס מכנסיו, מוציא משם מספר מפתחות.

"הארי, אתה בחדר מספר 1 בבקתה השמאלית. שון, אתה ב-2 וליאם ב-3. נייל, אתה ואמיליה בחדר מספר 1 בבקתה הימנית." הוא חילק לנו מפתחות לפי מספרי החדרים, ואנחנו לקחנו את התיקים שלנו ונכנסנו אל תוך הבקתות.

נכנסתי לחדר מספר 1, בדיוק כמו שזאין הנחה אותי, והייתי אפילו יותר בהלם. החדר היה כל כך גדול, שלא האמנתי שהוא חדר לבן אדם בודד. היה בו מטבחון קטן, פינת ישיבה ומיטה, אפילו גדולה יותר מהמיטה בחדר האורחים של טיילור. הכל היה בעיצוב מעץ, מה שהתאים לנוף המיוער שהיה מחוץ לחלון.

"אני לא מאמין שאנחנו נמצאים כאן." ליאם נכנס לחדר שלי ואמר, לאחר שהתמקם בחדר שלו.

"הלוואי שהיה לי חצי מהכסף שיש להם.." אמרתי לו והוא הנהן.

"אתה תזמין אותו לכאן?" ליאם קרץ, ואני בתגובה גלגלתי את עיניי. ובכל זאת, חיוך קטן עלה על פניי, כי ידעתי שכנראה לואי יגיע לכאן לפחות פעם אחת בשלושת הימים הקרובים. ליאם צחק כשראה את חיוכי ויצא מהחדר, אני אחריו.

"הארי, אתה מלוכלך." הוא אמר, בדיוק כששון יצא גם הוא.

"למה הפעם?" שון שאל, ואני הבטתי בליאם במבט שיכול להרוג. ליאם תמיד היה בחור חסר טקט, ועם כמה שסמכתי עליו שלא יספר את הסודות שלי לאף אחד, לא יכולתי לסמוך על כך שלא יעשה בדיחות מטומטמות שיגרמו לי להסגיר את עצמי.

(הערת הכותבת: קצת כמו בחיים האמיתיים.. תודה שיש אותך ליאם)

שלושתנו יצאנו מהבקתה וראינו את שאר החבורה. זאין העביר להם מפתחות והם התפזרו. ראיתי את לואי, שחייך אליי חיוך רחב. התחלתי להתקדם לכיוונו, אך נעצרתי  כשראיתי את אלינור אוחזת בידו, לוקחת אותו איתה לכיוון הבקתה הראשונה.

Habit || Larry StylinsonWhere stories live. Discover now