קוראות שמגיבות לכל פסקה>>>>>>>
איי לאב אתכן
קריאה מהנההההההה ❤️
💙💚
"וואו, ליאם. תקשיב. היא פשוט מדהימה!" נייל התחיל להגיד אחרי שליאם שאל אותו איך היה בבר.
"מי מדהימה? מה אני מפספס?" ליאם שאל אותו. הוא היה נראה מבולבל, וזה מובן מפני שלא שיתפתי אותו בתוכנית של לואי. הוא חשב שסתם יצאנו אתמול לבר, ולא ידע שזה היה במטרה להפגיש אותו עם מישהי.
"יצאנו עם בחורה בשם אמיליה, היא ידידה טובה של לואי. והיא פשוט, וואו! אני לא יודע מה להגיד!" נייל אמר, נשמע ונראה מאוהב.
"היא אוהבת בדיוק את אותם הדברים שאני אוהב, היא שומעת את המוזיקה שאני שומע, גם היא שרה ומנגנת בגיטרה, והיא כל כך יפה שאני מגמגם לידה. בחיים לא פגשתי בחורה כמוה.." הוא המשיך לספר, ואני צחקקתי מלשמוע את זה. זה היה נשמע כל כך מצחיק מהצד, אך אני נשמע בדיוק אותו הדבר במחשבות שלי כשאני רואה את לואי.
"ואיך היה לך?" ליאם שאל אותי, ואני מחקתי את החיוך הקטן שעלה על פניי. כחכחתי בגרוני מעט לפני שעניתי, והבטתי ברצפה.
"לא יותר מידי, הגענו לשם בעיקר בשביל נייל" שיקרתי, מגרד מעט בהיקי שלואי השאיר על צווארי אתמול, ומוודא שהחולצה מסתירה אותו. "החלפתם מספרים בסוף הערב?" שאלתי את נייל על מנת להעביר את המיקוד ממני חזרה אליו.
"מה אתה חושב?!" הוא אמר בקול ובהתלהבות, ואז המשיך לספר על כל מה שהם דיברו עליו. ובכן, אני שמח שהוא שמח.
מרחוק ראיתי את שון מתקדם לכיווננו. תוך פחות מדקה הוא הגיע והתיישב בשולחן שלנו, נראה טרוד במחשבות. הוא היה ככה כבר תקופה, וידעתי בדיוק למה. גם לשון אנחנו צריכים להכיר מישהי.
"הכל טוב?" שאלתי אותו, והוא הנהן אך נראה לא בטוח בעצמו.
"כן, אני חושב.." הוא אמר, נאנח בקול.
"נפגשתי עם קמילה כל יום השבוע, אבל היא לא אומרת לי שלום בבית ספר. היא מתעלמת ממני.. אני לא מבין את זה, היא אמרה שהיא רוצה לחזור.."
"זה בגלל שהיא כלבה" נייל אמר, ומבטו של שון התחלף למבט כועס.
"מה אמרת?" הוא שאל, ואיגרף את ידיו בעצבים.
"תירגע, שון. אנחנו פשוט דואגים לך" אמרתי לו, מניח את ידי על זרועו, והוא שיחרר את האחיזה בידיו.
"אין ממה לדאוג, אנחנו נסתדר" הוא אמר, משפיל את מבטו לרצפה. היה נראה שהוא לא באמת רוצה לדבר על זה, אז סימנתי לנייל שעדיף לשנות נושא.
נייל המשיך לדבר על אמיליה כאילו כלום לא קרה, ואני הרמתי את הטלפון שלי, בודק אם קיבלתי הודעה מלואי. כלום.
שוב הייתי מבולבל. חשבתי שלואי ישלח לי היום הודעה.. כלשהי. למה הוא אוהב להשאיר אותי מבולבל?
מה שהיה אתמול.. זה היה שונה לגמרי ממה שהיה במסיבה של טיילור. זה לא היה תלוי פרשנות כמו המקרה הקודם, שבו באמת יכולתי לחשוב שזה האלכוהול. אנחנו התנשקנו. התנשקנו! הוא נגע בי. הוא העביר את הידיים שלו בגוף שלי והכניס את הלשון שלו עמוק בפי. אין פה מה לפרש, הוא מעוניין בי.
אז למה הוא פתאום נעלם? למה הוא לא שולח לי הודעה? אני לא אמור להיות זה ששולח הודעה, הרי הוא יזם את המגע הזה, כמו שהוא יזם גם את הקודם. אני לא אוהב את הבלגן שיש לי בראש כרגע.
הבטתי בשון, שהיה נראה מבולבל גם הוא. עם כמה שאני עושה לו חיים קשים עם הסיפור שלו עם קמילה, אני מרגיש שכרגע אני והוא באותה סירה. או לפחות בסירה דומה. שנינו מבולבלים, לשנינו יש הרבה שאלות ואין הרבה תשובות. זה משהו שתמיד היה לי ולשון במשותף, כנראה שלשנינו יש טעם גרוע בפרטנרים רומנטיים.
כשאני ודניאל יצאנו, הוא וקמילה התחילו לצאת. כשאני ודניאל נפרדנו, הוא וקמילה נפרדו. תמיד יכולתי להזדהות איתו ועם מה שהוא מרגיש. רק שעכשיו הוא עדיין תקוע על הבחורה ששברה לו את הלב, ואני הכנסתי לחיי צרה חדשה.
כן, לואי הוא הצרה שלי.
"...וכבר סיפרתי לכם שהיא אוהבת לאכול?" פתאום שמתי לב שנייל ממשיך לדבר.
"כן, כן.. כבר סיפרת" גלגלתי את עיניי עם חיוך קטן, ומעט מזויף, כי כרגע הרגשתי שאני לא יכול באמת לחייך.
אחזתי את הטלפון שלי ביד ופתחתי את השיחה עם לואי.
'אפשר שנדבר על מה שהיה אתמוללל??!!??!!'
התחלתי לרשום, ולאחר שבהיתי בזה קצת מחקתי את ההודעה.
'אני פאקינג רוצה אותך, למה אתה לא שולח לי הודעה?????'
כתבתי הודעה אחרת, ופעם נוספת מחקתי אותה. שחררתי אנחה קטנה מפי וסגרתי את הטלפון.
הלכנו ביחד לכיוון הכיתה, בה ארבעתנו לומדים כרגע ביחד. נייל וליאם המשיכו לדבר על דברים רנדומליים, ואני ושון המשכנו להיות שקועים במחשבות.
"דרך אגב," נייל אמר כשהוא ישב בכיתה, במקומו הקבוע ליד שון. "אמיליה אמרה לי שהם נפגשים השבוע שוב, היא שאלה אם אנחנו רוצים לבוא"
אני התיישבתי במקומי ליד ליאם, מאחורי שון ונייל, וניסיתי לחשוב אם זה רעיון טוב.
"מתי הם נפגשים?" ליאם ניסה לדלות עוד קצת מידע.
"ביום שישי, אני חושב ששוב בבית של טיילור.. והפעם אתה חייב ללכת איתנו, שון" הוא הצביע עליו בזמן שדיבר, ושון הנהן בצייתנות.
"אולי אני אביא איתי את קמילה.." שון חשב בקול, ונייל נאנח בקול.
"כמובן. תשאל אותה. אם היא תסכים לבוא אני חציל." הוא אמר בהתלוצצות, ושון עשה לו אצבע משולשת.
"אתה תגיע, הארי?" ליאם הפנה את מבטו אליי ושאל אותי, אך לא ידעתי מה לענות לו. מצד אחד אני רוצה ללכת. אני רוצה להנות עם החברים שלי, אולי לשתות עוד קצת, להשתחרר.. וכמובן גם לראות אותו. מצד שני, הסיפור איתו כבר מענה אותי. יש לו בת זוג, למען השם. יש לו בת זוג והוא נישק אותי, ועכשיו הוא לא שולח לי הודעה.
הרמתי את הטלפון שלי, לבדוק שוב אם התקבלה ממנו הודעה חדשה. באופן מאוד לא מפתיע, אין הודעות חדשות. נאנחתי קלות וסגרתי את הטלפון.
"כן, אני חושב שאני אגיע" החלטתי לבסוף. אני לא יודע אם זאת ההחלטה הנכונה, אבל מה שבטוח, זה שלואי חייב לי המון הסברים.
ואני אקבל אותם בשישי.
💙💚
מה אתן חושבות? הארי יקבל הסברים בשישי?
זה פרק די קצר ולא דרמטי אז נישאר עם אותן המטרות של הפעם הקודמת למרות שעקפתן אותן!
ממשיכה ב10 תגובות ו8 הצבעות
תודה על כל התמיכה והאהבה! אוהבת המווווןןןןןןןןןןןן
YOU ARE READING
Habit || Larry Stylinson
Fanfic** גמור ** "על מה יש לנו לדבר? הייתי שיכור. קורה." -- "אם זה מה שקורה כשאתה שיכור, אתה בבעיה רצינית." "אוקיי, אז אני בבעיה. תן לי לפתור את הבעיות שלי בעצמי." פאנפיק על לארי סטיילינסון :) ** מכיל קטעים מיניים **
