בין העצים

פרק 5- שיר

קמתי מהנגאובר מטורף, הראש שלי מתפוצץ וכל תזוזה איתו עושה לי להקיא. עוד לא פתחתי עיניים ואני שומעת צרחות, כמובן שאני לא מודאגת אז אני פשוט קמה באדישות לחדר האמבטיה לנסות להתאפס על עצמי מאתמול בלילה. אני קמה בעדינות מהמיטה, לובשת את החלוק סאטן הוורוד שלי ויוצאת מהחדר לשירותים שלי בקומה. כנראה ההורים שלי שמעו את הדלת שלי נפתחת אז הצרחות הפסיקו, הסתכלתי על עצמי במראה והזדעזעתי למראה עיניי, כל השיער שלי פרוע, הבלונד שלי חייב כבר חידוש וכל האיפור שלי מרוח על הפנים, מה לעזאזל קרה אתמול וכמה שתיתי שאני לא זוכרת כלום.

אחרי מקלחת בוקר מרעננת אני מוכנה להתעסק ביום החדש, אני חוזרת לחדר ובודקת מי חיפש אותי בטלפון בזמן שישנתי כמו אבן, כמובן שלוש הודעות מבחור שאפילו לא שמרתי את מספר טלפון שלו, עוד חמש הודעות מהחברה המכוערת שלי ועוד מאה הודעות מהקבוצות החופרות שלי. פתחתי את גלריית התמונות בטלפון למצוא איזה רמז לאתמול, וכמובן שאני רואה סרטונים של עצמי רוקדת על הבר אחרי שהורדתי את החולצה, אני מקווה שההורים שלי לא יראו את זה.

החדר שלי הוא כמו יחידת דיור, יש לי כאן קומה שלמה עם סלון חדר אמבטיה מטבחון וכמובן החדר שינה המושלם שלי, אז אני בקושי יורדת למטה, בעצם אני יורדת למטה רק מתי שאני יוצאת מהבית לגמרי, באתי להכין לעצמי ארוחת בוקר מזינה מהתפריט שהמאמנת כושר שלי בנתה לי ושמתי לב שהיה ממש שקט בבית שלי, הבנתי שאולי ההורים שלי יצאו כבר מהבית.

אני יורדת בדילוגים במדרגות בכוונה לראות " Gossip Girl" בטלוויזיה הענקית שיש למטה אך למרבה הפתעתי עומדים מול הוריי זוג שטורים חתיכים, הם מריחים טוב ממש והשיער שלהם גולש אחורה, אפילו אחד מהם מרכיב משקפי שמש באמצע דצמבר.

"את שיר?" פונה אליי אחד מהם בדומיננטיות מושכת, ניגשתי אליו בעדינות עם החלוק היפה שלי באה לעשות לו עיניים רק חבל שאבא שלי קטע אותי ממזימתי והתחיל לצעוק עליי, "מה עשית אתמול שיר! למה יש פה שוטרים אם אני אגלה שאתמול היית שוב ע..." "אדוני אני מבקש באנו לשאול על ילדה שלומדת איתה בכיתה בשם נויה", אמר השוטר וישר חייכתי לאבא שלי חיוך ממזר, "בטח אדוני השוטר ואדוני השוטר שתיים, בואו תעלו איתי לחדר נקבל קצת פרטיות".

בכוונה עליתי במדרגות לפניהם שיהיה להם נוף נחמד לראות, נכנסנו לחדרי, הם התיישבו בפינות החדר שלי ואני על המיטה המלכותית והנוחה שלי,

"מה את יודעת על נויה", אותו שוטר שואל אותי ברצינות כל כך, מי מספר לו שנויה בסך הכל כנראה ברחה מהבית אני עשיתי את זה בערך מיליון פעם. "נויה ואני יושבות ביחד באותו שולחן בכיתה, בדיוק אתמול ביקשתי ממנה לשלוח לי תושבות לשעורי בית שהמורה הביאה אבל היא עדיין לא ענתה לי".

"אני חושש שהיא גם לא תענה לך," אומר השוטר השני ומסתכל עליי רק לשנייה, "מה קרה?" שאלתי בדאגה, אומנם אני לא מודה או לא מראה אבל נויה היא באמת חשובה לי, כל החברות שלי צבועות בדיוק כמוני אבל נויה היא שונה, התחברנו במקרה והיא הייתה שם בשבילי הרבה פעמיים ועזרה לי בהכל, היא החברה האמיתית היחידה שיש לי. השוטר המשיך וסיפר לי שנויה לא נמצאת בבית כבר יומיים, לא עונה לאף אחד, וזה לא משהו שמתאים לה, לא מתאים לה לעזוב את אמא שלה לבד בבית בלי השגחה, נויה לא כזאת וזה ישר העלה לי נורה אדומה, נויה יכול להיות נמצאת בצרה, אני גם זוכרת שפניתי לחבורת החננה והם התחמקו ממני ששאלתי אותם על נויה, לא חשבתי שזה קשור אליה, או שזה מה שהם מתעסקים, חשבתי שהם בכלל התביישו לדבר איתי, נבהלו והלכו.