בין העצים

פרק 6- ???

אחרי שדיברתי עם שיר בטלפון קבענו להיפגש השעה כבר מאוחרת, אבל לא יכולתי לחכות למחר, קבענו בגינה שמפרידה בין שני הבתים שלנו, אני אומנם ער משעה שבע בבוקר והספקתי להיות בבית ספר ובתחנת משטרה, נשמע שאצלה היא רק קמה.

בחמישה לעשר יצאתי מהבית לגינה שליד תחנת האוטובוס שאני תמיד לוקח לבית ספר. וחיכיתי לה שם חצי שעה, לא הבנתי איך אפשר בדיוק לאחר למקום שמצריך דקה הליכה מהבית. אחרי שישבתי על הספסל בלי לעשות כלום כמו הומלס היא החליטה להגיע, בדיוק עשר דקות לפני שכבר מישהו זרק לי שקל לכוס,

היא דפקה הופעה לגינה כאילו היא מינימום הולכת להשקה של איזה בושם, היא לבשה טייץ צמוד בצבע ורוד עדין, וחולצת בטן שחורה ארוכה, הלבוש שלה סתם גרם לי להרגיש לא בנוח עם הטרינינג שלי, לא עוד משהו מעבר, בהתחלה ניסיתי ליצור שיחה, הרגיש לי לא נעים ומנצל ישר לבקש ממנה עזרה ולהתעלם מהעובדה שאף פעם לא החלפתי איתה מילה ואני איתה באותה כיתה כבר שש שנים. אבל משום מה הילדה המפונקת הזאת חוץ מלחשוף את הפדיחה הכי גדולה שלי לא שיתפה פעולה ורק חשבה שאני בא לתקוף אותה, לעזאזל, אני כל כך שונא בנות כמוה, אני לא מבין איך בדיוק היא חברה של נויה, שיר לא ברמה של נויה.

אחרי שנרגעו הרוחות התחלנו לדבר ישר ולעניין על הפואנטה שלשמה באנו, סיפרתי לה הכל, שהגעתי לחלקים הקשים לא יכולתי אפילו להסתכל עליה בעיניים, הרגשתי את הדמעות נוצרות בזווית העין שלי. בהתחלה חששתי מהתגובה של שיר לסיפור, אם היו מספרים לי את מה שקרה סביר להניח שלא הייתי מאמין, אבל שיר משום מה כן האמינה, או לפחות ניסתה ולקחה את הדבר הזה ברצינות, מה שלא ציפיתי ממנה, כל פעם שהזכרתי את נויה העיניים של שיר התמלאו בעצב, מרגיש לי שאחרי הכל הן חברות שאהבו אחת את השנייה, למרות שנראה לי שנויה לקחה אותה בתור "פרויקט פרח". אחרי הסיפור והשאלות של שיר הגענו לשלב שאנחנו מתחילים לחשוב מה לעשות, שיר שאלה אותי, "רגע אז אתה אומר שהכל התחיל מתי שהיא ראתה משהו מבין העצים?", "כן" עניתי,

"ושאתה הסתכלת מבין העצים ראית משהו?",

"לא משהו מיוחד",

"אתה משקר לי?"

"לא, כאילו לא ראיתי כלום מבין העצים, אבל כן ראיתי את מה שנויה תיארה במקלט",

"אז בוא נחזור לשם, אני רוצה לראות גם, אני לא יכולה להאמין לסיפור עד שאני לא אראה בעצמי,"

באיזה שהוא מקום היא צודקת, אבל כל פעם שאני חושב על לחזור למקלט אני מתמלא חרדה, פעם אחרונה שניסיתי לצאת גבר עם מישהי לא הצלחתי להגן עליה, אני לא יכול לסמוך על עצמי לרדת למקלט שוב עם שיר, "תקשיב פלוץ, בוא נתחיל בלהסתכל על העץ בלילה נראה אם משהו קורה, אם כן בטוח יהיה לנו רמז" אמרה, אבל קצת היה לי קשה להתרכז במה שאמרה כאשר היא התחילה את המשפט עם המילה פלוץ, "את יודעת השמש ירדה כבר חושך עכשיו, חשבתי בינתיים לחקור קצת על מקסימילאן הזה שסיפרתי לך עליו, אין לי מחשב בבית, לך יש?" שאלתי, תיארתי לעצמי שיש לה,