הוא הגעיל אותי. התגעגעתי לפלוץ הישן, הייתי כולי מאוהבת בו אחרי הנשיקה אבל עכשיו אני לא יכולה להסתכל עליו, אני יודעת מה זה כדורים פסיכיאטרים, אמא שלי חיה על זה, היא בדיכאון תמידי מלחיות עם אבא שלי, ההתנהגות הזאת, האדישה והלא אכפתית הזאת הרסה לי את החיים, זאת הסיבה שאמא שלי כבר לא איתי יותר, והבית לא מתפקד כמו שצריך, בגלל זה לאמא שלי לא אכפת מהקריזות שאבא שלי חוטף עליי, זה למה היא לא עושה כלום. אני יודעת מתי צריך לקחת כדורים כאלו, ואני יודעת לזהות שפלוץ לא צריך אותם. הוא לא כזה, אני רואה אותו את מי שהוא באמת. איך שראיתי אותו כמו מסומם מתחרפן עד שהוא מצא את הכדורים הבנתי שהוא מכור, אני לא חושבת שהוא ראה את זה בכלל, הוא נכנס לחדר וישר התחמק ממני, הוא פתח כל מגירה וחיטט בה עד שהוא מצא את הכדורים. עם מה שקרה הגישה וההתנהגות הזאת ידעתי שהוא צריך עזרה לחזור לעצמו מהר, אני לא אצליח להמשיך או לסיים את הסיפור של נויה בזמן שהוא במצב כזה, אני חייבת להוציא אותו מהמעגל הממכר הזה.
אחרי שהגעתי הביתה עליתי לחדרי ויצאתי למרפסת קיבלתי ממנו הודעה, "נפגש מחר בשתיים אצלך ונצא", אני אגיד את האמת לא חשבתי שהוא יסכים, אני לא יודעת מה גרם לו לאשר כזה מהר, אבל זה נתן לי תקווה שאצליח להחזיר אותו ישירות למסלול שוב, אני יודעת שהוא לא רוצה את זה בעצמו.
הערב נגמר מהר והלילה כבר התחיל להגיע ותקפה אותי עייפות, אני מרגישה שהדיכאון עדיין קיים בי ומעייף את כל חושי, אך אני לא אשקר שזה עוזר לי לפחות לישון בלילה. נפלתי על מיטתי המושלמת עם הפיג'מה הנוחה שלי ושקעתי לשינה, ידעתי שמחר אין לי מה ללכת לבית הספר, אני קוראת לכל התקופה הזאת פתור אחד גדול.
הלב שלי התפוצץ בתוך חזי שפתאום התעוררתי בבום חזק שהצית את מוחי בבוקר, הקולות הרגילים של צעקות ההורים שלי לא השתנו, אבל משהו אחר היה שונה הפעם, שמעתי צליל חזק של משהו נשבר, התחלתי לספור את השניות עד ששמעתי קריאות מתפשטות ברחבי הבית, זאת הייתה אמא שלי, והכאב שלה נשמע בצורה שאף פעם לא שמעתי לפני כן. קפצתי לחיים ונסעתי למדרגות בצעדים תוך כדי שאני קוראת את שמה של אמא שלי בדאגה, לראות שלא קרה לה כלום. אבל לפני שהגעתי אליהם, הושמע צליל מכה חריף. אמא שלי התחילה לצעוק בקול רועש בשם אבי, אך לא הייתה תגובה לא שמעתי את קולו. הצליל הזה חזר שוב ושוב, ואז אמא שלי הפסיקה לדבר ורק יבבה, הדמעות החלו לזרום בעיני. לא הצלחתי לרדת ולראות את הזוועה בעצמי, לא יכולתי לרדת להפסיק את זה, משהו כזה מוקצן לעולם לא קרה ביניהם, למרות הריבים המקובלים שלהם, לעולם אבא שלי לא הרים יד על אימי. לא יכולתי להמשיך לשמוע את זה. איזו מן בת אני, איך יכולתי לא לעשות כלום. חזרתי בשקט לחדרי, יצאתי למרפסת כדי למצוא מקום שבו לא אשמע את המלחמה המתנהלת למטה. אך תוך חמש דקות לא פחות, ראיתי מהמרפסת את אבא שלי עולה לרכבו ונעלם. הוא פשוט הלך, נסע מכאן.
YOU ARE READING
בין העצים
Romance"אהבתי את נויה. אהבתי אותה יותר מכל מילה שהייתי מוכן לומר. הייתי עושה בשבילה כל דבר, כל דבר בשביל להציל אותה. אבל כשהגיע הרגע למשוך אותה ממה שקורה מאחוריה פשוט קפאתי. נדמה שהמילים נתקעו בגרוני והגוף שלי סירב לזוז. לא היה לי את האומץ שחשבתי שיהיה לי...
