בין העצים

פרק 15- אביאל

לא חשבתי שאני אצליח להרגיע את שיר מהמופע אימים שעברה. השעה שמונה בבוקר, לא תכננתי לקום כזה מוקדם, אבל משום מה למרות זאת השעון מעורר שלי צלצל בשמונה, אחרי שהתעצבנתי מהעובדה שאני מפגר קלטתי שזאת בכלל שיחה נכנסת משיר, הייתי מבולבל מהשעה, ממתי שיר ערה בשעות האלו, ישר ידעתי שקרה משהו, עניתי בלי היסוס ושיר ישר בכתה לי בהיסטריה על הקו. בלי לחשוב פעמיים באתי אליה אחרי שביקשה. לא חשבתי על עצמי ובטח שלא על לקחת כדור עכשיו. וכאשר הגעתי לביתה נחשפתי לזירת היאבקות, משהו התנפץ על הרצפה ויש דם בכל עבר, שיר עומדת לה בוכה בדלת וישר שהופעתי בדלת היא ראתה אותי בתור נחמה. הרמתי אותה מהר מהזכוכיות, פחדתי שהיא תפצע וישבתי לדבר איתה בחדרה.

לא הרגשתי בנוח עם העובדה שהיא ישבה עליי, אך היא הייתה בסטרס ולא רציתי לעזוב אותה, הסיטואציה הצטיירה לא טוב אך לא היה בה שום קטע מיני, למרות שהבטנו אחד לשנייה בתוך העיניים וזה היה הזמן המושלם לנשק אותה שוב הרגשתי שזה לא מתאים בתוך כל הסיטואציה הזאת, משהו בתוכי עצר אותי.

אחרי שהיא נרגעה וסיימנו לדבר השעה הייתה רק עשר בבוקר, ידעתי שיש זמן לצאת להתאוורר לפני שיוצאים לעוד דיכאון, אז הצעתי את הפתרון שגיליתי שאהוב על שיר, לאכול גלידה. לפני שיצאנו הרמתי את כל הזכוכיות בסלון וזרקתי לפח, לא נתתי לשיר לגעת בזכוכיות שלא תפצע, היה לי חשוב לשמור עליה. אך בזמן שאספתי אותם, זכוכית אחר זכוכית. אחת גדולה מהן משכה לי את העין, אחזתי בה והייתי מוקסם מהמראה, עד כמה היא מבריקה לבנה ובעיקר חדה, עטפתי אותה חזק בידי ולחצתי. הרגשתי את תחושת הכדור המוכרת חוזרת אליי למרות שאני לא תחת ההשפעה, אך בזמן שאני קלוע בתוך הסיטואציה שיר ירדה מחדרה מוכנה לצאת וישר שחררתי במהרה את אחיזתי בזכוכית והמשכתי לנקות, שריטות קלות היו על כף ידי, ומיהרתי לקום לשטוף ידיים לפני ששיר תקלוט שנפצעתי.

~~~

"את יודעת את לא נראית אחת שכותבת", אמרתי לשיר בפה מלא עם שאריות גלידה על שפתיי, היא החזירה לי מבט זועם, "אני גם לא נראית אחת שההורים שלה עוד שנייה רצחו אחד את השני לא?", חסמה אותי עם מילותיה, הרגשתי קצת לא נעים ונבוך מהסיטואציה, לא לזה התכוונתי, אבל אז היא חייכה והבנתי שהיא סתם צחקה על עצמה עם קצת הומור שחור, "אחד אפס שיר".

"אתה חושב שאתה מוכן לפגוש את אמא של נויה?", האמת שלא חשבתי על זה יותר מידי היום, הייתי שקוע בשיר ובמה שקרה לה. "אתה יודע אני הייתי אצל נויה ופגשתי את אימה הרבה פעמיים, לי זה לא יהיה חדש", המשיכה. ופתאום זה הכניס אותי ללחץ, ידעתי שהיא צודקת, התחלתי לחוות מחדש את כל הרגשות המגעילים האלה שוב, לחץ פחד סטרס וראשי התבלבל, רציתי לקחת את הכדור ולהעלים את זה מהר, אך זה לא משהו שהיה אפשרי לי ברגע זה, "פלוץ תירגע, אני אעזור לך, אתה לא לבד אני גם שם", הבנתי ששיר קלטה אותי, אבל מאוחר מידי החרדה כבר מבעבעת בתוכי, עייני מסתכלות לכל מקום ורגלי מתחילה לקפוץ, שנייה לפני שאני מתחיל לקום ולהסתובב במקום אני מרגיש ששיגרו למצח שלי כווית קור. אני חוזר לעולם וקולט ששיר באמצע התקף צחוק, אחרי שנגעתי לעצמי במצח גיליתי שהיא זרקה עליי גלידה בעזרת הכפית שלה. אני באמת יכול לספור את השניות בהם כעסתי אך ישר אחר כך תפסתי את הגלידה שהייתה בידי עם כל הגביע ודפקתי לה בראש, "אחד אחד!" הכרזתי בפני כל הקניון. "אביאלל!!", צעקה עליי שיר והתחילה להתחרפן בצד, עכשיו היה תורי לצחוק עליה עד שנגמר לי האוויר. אומנם עכשיו היא קצת כועסת עליי, אבל היא עזרה לי להתגבר על החרדה הרגעית שתקפה אותי, גם אם זה לא מה שהיא בדיוק תכננה, עכשיו היא נראתה כמו חד קרן חמוד וכעוס.