בין העצים

פרק 18- שיר

"הצלחנו אהובי, הצלחנו להציל את המיועדת לך, אך איבדנו אחד את השנייה. טעיתי, אני לא אשקר בגדתי באמונך, לא ידעתי שזה יעלה לי בכולך. הבכי שלי באותו יום היה אמיתי, עבר מאז שבוע. שבוע שלא דיברנו ולא יצרת איתי קשר למרות הודעות הסליחה שלי, והיללות שלי מחוץ לבית שלך. התחננתי שתצא ותסלח לי אך לא הסכמת לראותי. אומנם הצלחנו להחזיר אותה אך הדיכאון עדיין לא עזב אותי ותחושת האובדן עדיין קיימת. הלב שלי כבר לא מסוגל להכיל עוד. העצב שקיים בתוך ליבי כבר גדול מידי. איבדתי את שניכם.

אני רוצה לספר לך ולשפוך על הדף את כל רגשותיי שתשמע, ואולי אז תוכל לסלוח, אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך אביאל, התלהבתי לשמוע את קולך מהשיחה הראשונה שדיברנו ועד הנשיקה הראשונה שלנו שמהר מאוד הפכה גם לאחרונה. לימדת אותי מה זה לאהוב, למרות שלעולם לא הודתה בזה, ויכול להיות שלנצח אני אחיה עם הספק שאולי לעולם לא אהבת אותי מההתחלה. אבל אני האמנתי ואני מאמינה, שעם הדרך שלנו גם אתה פיתחת כלפי איזה משהו, גם אם זה ממש מזערי. גרמת לי להרגיש מיוחדת, באמת האמנתי שאני שונה כשאני איתך, שאני באמת מתאמצת ומצליחה להיות בן אדם טוב יותר כמוך.

אני אגואיסטית כי רציתי לבלות איתך יותר מאשר רציתי להציל את נויה, והיא הייתה סתם תירוץ להיפגש איתך. אהבתי להיות איתך יותר מהכל ובאמת ראית אותי, הצלת אותי מעצמי והיית שם בשבילי ברגעי השפל שלי. ידעת עליי הכל ונשארת לצידי בכל זאת, אך למרות זאת בחרתי לשקר לך. לא רציתי שתשפוט אותי על המעשה הדפוק שעשיתי, לא רציתי שתכעס עליי בגלל הטעות הנוראית שביצעתי. כי ידעתי שאם זה היה הפוך, הייתי שופטת וכועסת עלייך כי זה מה שמגיע לי. אך זה כבר מאוחר מידי, והכל רק הפך ליותר גרוע. הסיוט שלי התגשם ואתה לא מוכן לדבר איתי או לראות אותי.

כל השבוע הזה אתה עם נויה ואתה עוזר לה להתאקלם בחיים החדשים שקיבלה ובך. כזה אדם טוב אתה, כולך לב. אך אני לא יכולה להמשיך להסתכל עליכם מהצד.

השנה נגמרה והחלטתי החלטה חדשה שהמחיר שלה היא לא לראות אותך יותר. ההורים שלי ניהלו איתי שוב פעם את השיחה הגורלית שסיפרתי לך אז ונתת לי הרבה עצות לגביה. הלכתי לפי דבריך והוחלט שהם יתגרשו, הכל בסדר עכשיו, כולם בסדר. החלטתי לעזוב את הבית שלי ביחד עם אימי ואנחנו הולכות לעבור לגור בצפון. אתה, לעולם לא תדע את האמת, כי אני אשקר לך שנאלצתי לעזוב לעזור לאמא שלי עם הגמילה מהכדורים, אך האמת היא שרק התחלה חדשה ומקום חדש יוכל לעזור לי להתרפא. ורק כך אולי הנפש שלי תוכל לחזור לעצמה, פעם היא הייתה רגועה רק איתך, אך עכשיו אין לי ברירה ואני צריכה לחפש לך תחליף.
היא תצליח לעבור הלאה ולהיפתח בחזרה לדברים חדשים רק בעזרת זה שאני אשכח ממך ומכל מה שאני מרגישה כלפייך.

במכתב הזה, שאני לעולם לא אשלח לך, תדע שאני עוזבת בגללך, אני לא אצליח לחיות במקום שכל פינה תזכיר לי אותך, ואת הרגעים שלנו ביחד, שבכל מקום אני אראה אותך עם מישהי אחרת. האמנתי שאולי תהיה שלי אז. אבל אחרי הכל אתה הגבר שלא נועד לי, לעולם לא תהיה איתי אהובי. ולעולם הקשר שלנו וכל מה שעברנו לא יחזור.

לעולם לא היית שלי ולעולם לא תהיה.

אני אזכור את הנשיקה שלנו לנצח ואנסה תמיד לשחזר אותה עם כל אחד אחר שהוא לא אתה, כי האמת, היא שאף פעם זה לא יהיה אתה שוב.

אני מצטערת על כל מה שעשיתי לך, תדע שבזכותך השתנתי, לטובה, אני אקדיש את חיי לעזור לכל מי שאני אוכל.

רציתי להגיד לשניכם, שאני תמיד אחשוב ואוהב אתכם, אבל הדבר היחיד שאני יכולה לעשות למענכם זה לעזוב, אני לא יכולה להיות איתכם בתנאים שנוצרו, זה לא מתאים לי אבל תדעו שזה מכאיב לי מאוד. בבקשה תבינו אותי, זוהי הדרך שנכפתה עליי, התרגלתי ללבד שלי ולהיות עם עצמי, מצטערת אם זה יפגע בכם, זה לא בשליטתי.

ולך אביאל, תודה על מי שאתה, סליחה מיוחדת מוקדשת לך, מצטערת שאני בורחת ככה, אני פשוט לא יכולה לראות ולשמוע שאתה נהנה עם מישהי אחרת שעד לפני כמה זמן הייתה אני. לעולם לא תקרא את המכתב הזה, כי לעולם לא יהיה לי האומץ לספר לך את כל זה. אבל אני עוזבת מחר, שלחתי לך הרבה הודעות ואני מקווה שתסכים להיפגש איתי לפני שאלך. רק להיפרד, לא מעבר, פרידה שאולי תהיה לתמיד.

אני שמחה בשבילכם, אני המגעילה שאני לא יכולה להראות את זה לכם, אני מאחלת לך רק טוב ושתמשיך לפרוח בלי העזרה שלי. אני מקווה שהפסיקו לך הסיוטים וגם אם לא שנויה תהיה שם במקומי להרגיע אותך. והפעם גם אתה אותה. ולעולם אל תחזור לכדורים שוב, אתה מספיק חזק בלעדיהם. ורק שאדע שאתה בסדר ורחוק ממני אני אצליח להרים את עצמי מהקרשים שאליהם נפלתי ואבנה את עצמי מחדש, מהחיים שהפנו לי עורף, מהחיים שעכשיו אני מרגישה שלעולם לא אצליח לחזור אליהם. היה לי הכל, ועכשיו נשארתי בלי כלום.

להתראות אביאל, אהובי, אוהבת אותך לנצח, האהבה הנכזבת שלי. הכי גדולה שלי.

היה שלום, שיר."