כל מה שקרה אתמול היה מאוד מוזר, הוא התחיל באנרגיות טובות ומשם הפך לסיפור מאגדה אורבנית, אני מסרבת להאמין לכל מה שקרה ולכל הסיפור הזה, אבל משהו בתוכי יודע שזה נכון לאחר השתלשלות האירועים, לפעמיים אני חושבת עם עצמי ואני מגיעה למסקנה שאני קצת מתחרטת שנכנסתי לזה. אני כן רוצה להציל את נויה, אבל מרגיש לי שזה אבוד, מרגיש לי שבשלב זה אני יכולה לאבד הכל לחינם.
מאז שהסיפור נפתח כל חיי נעצרו והתעסקו רק בזה, יום וליל, מצב הרוח שלי תלוי בבשורה הבאה שתתקבל עלינו, מרגיש לי שאני כבר לא יכולה לסבול את זה עוד, כל רגע כאן מזכיר לי את נויה, את הסיפור ואת מה שקרה לי אישית. לא הלכתי לבית ספר זמן רב כי אני מפחדת, מפחיד אותי לחזור לאותו מקום. אני חושבת שאני צריכה להירגע, וכאן אני לא אצליח לעולם. אני אופטימית כרגע, מהאדרנלין שיש לי בגוף מהיום הזה, אבל מתי שהוא יגמר אני הולכת להישאר חסרת אונים, אני רק מקווה שבאמת נצליח למצוא את נויה, ושכל השבועיים האחרונים שהיו ימחקו, ואז סוף סוף הכל יגמר, ורק אז אולי אני אצליח למצוא מחדש את השקט והחיים שהיו לי.
אני ופלוץ קבענו אתמול שהיום בבוקר נפגש אצלי ונתחיל לתכנן תוכנית ליום שבת הקרובה שבעוד ארבעה ימים. קבענו להיפגש אצלי ועוד בבוקר כי הוא משקר להורים שלו שהוא הולך לבית ספר, כזה פאתטי.
אני לא אשקר בלילה לא ישנתי, היו לי הרבה מחשבות בראש, מחשבות שהפריעו לי להתרכז בשינה ולהירדם, המוח שלי לא הפסיק לנדוד ליום שבת ולדאגה על ההורים שלי, יותר מידי דאגות וסיפורים יש לי על הראש. יותר מידי דברים לא מניחים לי לישון, הסיגריות הן הנחמה הכי טובה שיש לי כרגע. אני מנסה לחשוב על דברים שינחמו אותי, ואני נזכרת ברגעים יפים שהיו לי בילדות. בזמן שישבתי עם עצמי במרפסת נזכרתי באחד, סיפור שקרה לי כשהייתי קטנה, אני ואח שלי נסענו למסעדה, זאת הייתה הפעם הראשונה שאח שלי נהג לבד, הוא בדיוק הוציא רישיון. חנינו את הרכב וישבנו לאכול באגם שקרוב לביתנו, היה שם מזנון, רק שבאותו רגע שקנינו את האוכל, שניצלונים וטבעות בצל, כל החתולים שהיו באזור רדפו אחרינו בשביל לקחת לנו את האוכל. אח שלי לא אוהב חתולים אבל דווקא אני כן, תמיד רציתי לאמץ חתול. ואחרי כל זה, כאילו זה לא הספיק, מתקפות החתולים משום מקום יצאו ברווזים מהאגם, וגם הם רדפו אחרינו. היום הזה נגמר שאכלנו ברכב ונסענו הביתה לספר את זה להורים שלי שיצחקו על אח שלי. זה היה יום מצחיק. לפעמיים אני תוהה לעצמי מה היה קורה אם אח שלי היה איתי כאן בארץ, בבית. אני יודעת שהוא היה יכול לעזור לי, רק חבל שהוא עזב, והשאיר אותי לבד בבית, עם ההורים שלנו.
באמצע הלילה באמצע המחשבות שמעתי מישהו מטייל בקומה למטה, הבנתי שאחד ההורים שלי חזר הביתה, ירדתי במדרגות בכוונה לנהל שיחה רצינית עם מי שיעמוד מולי למרות העובדה שאחת בלילה, לקבל תשובות או לפחות שיספרו לי מה קרה. ובאמת ראיתי את אבי במטבח נשען על המקרר ובוהה באוויר, הוא המשיך בשלו עד שקלט אותי, עמדתי מולו ולא הוצאתי הגה. פתאום המוח שלי התרוקן מכל מה שהיה לי להגיד, שכחתי מכל מה שרציתי לומר והשתתקתי ברגע שעמדתי מולו.
YOU ARE READING
בין העצים
Romansa"אהבתי את נויה. אהבתי אותה יותר מכל מילה שהייתי מוכן לומר. הייתי עושה בשבילה כל דבר, כל דבר בשביל להציל אותה. אבל כשהגיע הרגע למשוך אותה ממה שקורה מאחוריה פשוט קפאתי. נדמה שהמילים נתקעו בגרוני והגוף שלי סירב לזוז. לא היה לי את האומץ שחשבתי שיהיה לי...
