עולם משלנו

בעלה.

לוקה

רצתי אל הגופה חסרת התזוזה.
נפלתי על הברכיים ועם ידיים רועדות הרמתי את ראשה, ״תישארי איתי קמילה אני מתחנן תישארי איתי!״ צעקתי ונישקתי את מצחה.
הסיוט הכי גדול שלי התגשם, כל מה שחששתי שיקרה לה קרה. הידיים שלי התלכלכו בדם שלה כשביד אחת החזקתי את ראשה ועם היד השנייה לחצתי על הפצע הפתוח שהמשיך להוציא דם ממנה. ״בבקשה, תשארי איתי אני מתחנן״ הקול שלי נשבר. לא הייתי מוכן לאבד אותה והמחשבה על כך גרמה לי לרצות להקיא. שמתי שתיי אצבעות על העורק בצוואר שלה ונשמתי לרווחה כשהרגשתי בדופק האיטי שלה, הוא היה איטי, אבל הוא היה שם. הוצאתי את הטלפון וחייגתי לאמבולנס הכי מהר שיכולתי.

יצאתי בריצה אחרי המיטה שהעלו עלייה את קמילה, הפרמדיקים העמיסו אותה לתוך האלמבולנס אבל כשניסיתי לעלות אחריהם אחד מהם עצר אותי, ״אני מצטער אדוני אם אתה לא בן משפחה אתה לא יכול לעלות״ מה הוא פאקינג אמר?
״אני בעלה, זוז לי מהדרך!״ אמרתי וקפצתי אל תוך האמבולנס.

במשך כל הנסיעה החזקתי את ידה בזמן שהפרמדיקים חיברו כל מיני מכשירים ומחטים לתוכה. כמובן כשהאמבולנס הגיע ושמעו את הסיפור המשוגע שלי על כך שמצאתי אותה ככה הם חשדו וחשבו שאני עוד איזה חבר שמתעלל בחברה שלו - כאילו אני אי פעם ארים את היד שלי על אישה, במיוחד לא על פאקינג קמילה.
המשטרה הגיע עד מהרה אחרי האמבולנס והתחילה לתחקר אותי, אחרי שהסברתי את הסיטואציה על אביה המתעלל ועל איך שהצלחתי למצוא אותה, אני חושב שהם סופסוף האמינו לי. אביה של קמילה לא היה נמצא בדירה כשמצאתי אותה כנראה כי הוא ברח ברגע שהבין את חומרת המצב, זה גם מסביר את הדלת הפתוחה... חתיכת פחדן לא רק שהוא הכה את ביתו הוא גם ברח מהמקום במקום להתמודד עם מעשיו.

הגענו תוך פחות מחמש דקות לבית החולים והוציאו את קמילה מהאמבולנס וגלגלו אותה אל תוך החדר מיון בזמן שעקבתי אחריהם והמשכתי להחזיק לה את היד, ברגע שהם אמרו לי שהם צריכים להכניס את קמילה לניתוח במיידי ראיתי שחור.
הבן זונה הכה אותה כלכך חזקה שהיא הייתה צריכה פאקינג ניתוח, ידעתי שבשנייה ואני אמצא את החלאה הזה אני לא ארחם עליו אפילו טיפה.
לא רציתי לחשוב על שום דבר אחר שהוא לא קמילה לכן המשכתי לשבת ולחכות עד שיוציאו אותה. אחרי מה שנראה כמו עשרים דקות בלונדינית גבוהה נכנסה למיון ונראתה מבוהלת בזמן שסובבה את ראשה בחיפוש אחרי מישהו, אבל ברגע שהיא נעצה את עינייה בי ידעתי שזה הייתי אני שהיא חיפשה, היא מיהרה להגיע אליי, ״אתה לוקה ונטורה?״ היא שאלה בכעס. ״כן״ עניתי והתרוממתי, לפני שיכולתי לקלוט מה קורה בטירה מצלצלת פגעה בפני. ״איך יכולת לגרום לזה לקרות!״ היא צרחה והתחילה לבכות בחזה שלי. ״אני מצטער.״ אלה היו שתיי המילים היחידות שהצלחתי להוציא מבלי להישבר, הבנתי שהיא כנראה קרובה של קמילה ולכן הבנתי את הכאב שלה. היא התחילה לבכות ולהרטיב את החולצה שלי, ״אני מצטערת, זה לא באמת אשמתך. זאת פשוט קמילה... אתה יודע״ היא התנתקה ממני והרימה את מבטה אליי בעיניים אדומות. ״כן. אני יודע״ עניתי, ״אני החברה הכי טובה של קמילה, אנג׳לה.״
עכשיו הכל ברור, אנג׳לה עם הדירה הגדולה...
״בואי שבי.״ אמרתי לה והיא התיישבה בכיסא לידי. כמובן שהמסיבה לא נגמרה כאן ואחרי כדקה רפאל נכנס דרך הדלתות כמו טיל. ״מתי התכוונת פאקינג להגיד לי שקמילה גרה איתך!?״ אוי שיט.
״מה!?״ צווחה לידי אנג׳לה, ״אנחנו נדבר על זה אחר כך. הדבר היחיד שמעניין אותי כרגע זאת קמילה״ אמרתי ולא טרחתי להרים את מבטי לראות את הבעת הפנים של רפאל. ״אבל לוק..״ רפאל התחיל להגיד אבל קטעתי אותו במהירות,
״אמרתי לא עכשיו ראף!״ התפרצתי.
כל חדר המיון השתתק לכמה שניות והביטו בשלושה אנשים המשוגעים שצועקים אחד על השני, ״אני מצטער, אתה צודק״ רפאל אמר והתיישב ליד אנג׳לה. נאנחתי בתסכול ורק המשכתי להתפלל שאני לא עומד לאבד את קמילה.

״קמילה גארסיה?״ הרופא אמר והסתכל על דף שהחזיק, רפאל אנג׳לה ואני התרוממנו במהירות ואמרנו בפה אחד, ״כן?״. הרופא הרים את מבטו מהדף והסתכל עלינו בבלבול עד שפתח את הפה והתחיל להסביר, ״קמילה נמצאת במצב סדיר. הניתוח עבר בהצלחה, יש לך מזל שהבאת אותה מהר אם זה היה חמש דקות מאוחר יותר היא כבר לא הייתה כאן. היא חטפה זעזוע מוח קשה והיו לה כמה צלעות שבורות שבגללן הן פצעו את גופה גם מבפנים לכן היינו צריכים לקיים ניתוח במיידי...״ הרופא המשיך להסביר אבל כל מה ששמעתי היה עימומים לא ברורים, הכל סביבי השתתק והחדר התחיל להסתובב. היא יכלה למות...קמילה יכלה למות. איך יכולתי לגרום לזה לקרות? אם רק הייתי עונה לפאקינג טלפון היא לא הייתה הולכת, הרגשתי את הקיבה שלי מתהפכת מהמחשבה על למצוא את גופתה חסרת החיים. ״לוקה, לוקה!״ שמעתי קול קורא לי אבל שום דבר לא היה ברור ותוך שניות הכל החשיך.
______________

התעוררתי כשהרגשתי צריבה קלה בלחיי וכאב חד בראש, הרגשתי כאילו דופקים לי פטיש על הראש בלי סוף, כשפתחתי את העיניים ראיתי יד נשלחת לסטור לי ותפסתי במפרק היד לפני שהיא יכלה לפגוע בפני, ״מה אתה עושה לעזאזל?״ אמרתי לרפאל. ״הו, תודה לאל אתה חי״ הוא אמר בדרמתיות ועזר לי להתרומם. ״אתה בסדר?״ שאלה אותה אנג׳לה, רק הנהנתי והלכתי לשירותים הכי קרובים כדי לשטוף את פניי, רפאל כמובן רץ אחרי.
״התעלפת ברגע שהרופא סיפר על מצבה של קמילה״ הוא הסביר אבל התייחסתי רק לסוף המשפט, מצבה של קמילה..
״איפה היא?״ הסתובבתי במהירות להסתכל עליו.
״תרגע, היא בסדר היא נמצאת בחדר 367, אבל אי אפשר להיכנס כי אנחנו לא ׳בני משפחה׳ ״ רפאל אמר בגלגול עיניים והדגיש את עם האצבעות שלו גרשיים כשאמר בני משפחה.
לא המשכתי לעמוד ולהקשיב לו לכן מיהרתי לצאת מהשירותים והתקדמתי לדלפק, ״חדר 367, איפה?״ אמרתי בשנייה והגעתי לאחות שישבה מאחורי השולחן העגול. ״אמ...ב..בצד ימין בסוף המסדרון״ היא גמגמה והצביעה על המקום, ״אי אפשר להיכנס לוקה!״ ראף קרא לי מרחוק כשכבר הייתי בכיוון לחדר, ״אני בעלה!״ צעקתי חזרה.
ברגע ונכנסתי לחדר הלב שלי שקע.
כל מיני צינורות היו מחוברים לקמילה. היה שקט מוחלט בחדר חוץ מצפצוף שקבע את דופק ליבה, בחיים שלי לא שמחתי כמו שאני שמח עכשיו לשמוע דופק של מישהו.
מיהרתי למיטה שלה והתיישבתי בכורסא הכי קרובה אליה.
״אני כאן cara mia, אני כאן״ לחשתי וליטפתי את ידה עם אגודלי.
״הוא ישלם על זה, אני מבטיח.״ אמרתי לאוזנה ונישקתי ארוכות את מצחה, נושם את הריח הממכר שלה.

אני יודעת שהפרק הזה יחסית קצר, אבל מיהרתי לעלות לכם פרק כדי שתדעו שקמילה שלנו חיה ונושמת! וכמובן איך אפשר בלי לוקה הדואג, כמו שאמרתי הספד כולל סצנות שעלולות לעלות טריגרים לקוראים מסוימים אז אם זה לא התחום שלכם תפסיקו לקרוא🙏