עולם משלנו

טעות

קמילה

הלכתי לישון אתמול גאה בעצמי על שהצלחתי להשאיר את לוקה המום.
לאחר שיצאתי מהחדר שלו ערומה לחלוטין נכנסתי
לחדר האורחים - והפעם לא טעיתי בחדר,
כמעט חטפתי התקף לב כשקלטתי מה עשיתי אבל היה קצת מאוחר מידי בשביל להתחרט.
אני נמצאת עכשיו במטבח של לוקה לבושה רק בחולצה שלו ותחתונים ומכינה לעצמי קפה - למה לא לשגע אותו עוד קצת?
אני מקווה שהוא לא יזכיר את אתמול מכיוון שזה יהיה פשוט מביך. אבל ברור שתקוות שלי לא התגשמו.
לוקה נכנס למטבח בזמן שסידר את העניבה שלו, הוא עדיין לא שם לב אליי כי היה עסוק מידי בעניבה המזורגגת שלו, אך הוא נעצר בשנייה שראה אותי, ״בוקר טוב לך מר ונטורה, תרצה שאכין לך קפה כמו בשאר ימי העבודה שלי?״ שאלתי בהתגרות.
״כמה שאת עוזרת נפלאה, אולי לא אפטר אותך אחרי הכל״ גלגלתי עיניים מהתגובה העוקצנית שלו. ״חה חה אני מתגלגלת על הריצפה מצחוק״ אמרתי והסתובבתי אליו מחזיקה בכוס קפה אחת בשבילי ואחת בשבילו - בשלי כמובן יש חלב כי אני לא חולת נפש ששותה אותו שחור.
״בכל זאת הכנתי לך, סוג של הוכרת תודה... אתה יודע, על כל מה שעשיתי בשבילי״ התעסקתי עם קצה החולצה שלו בלחץ.
״נראלי הודת לי מספיק אתמול בלילה, חייב לציין לראות אותך יוצאת ערומה מהחדר שלי עם גרב בתוך הפה שלי הייתה חוויה יותר מהנה משחשבתי שהיא תהיה״ לוקה אמר בקריצה ולקח מידי את הקפה שלו, הוא המשיך ללגום מהקפה מבלי לנתק איתי קשר עין. פערתי את הפה בהלם, לא היה לי אפילו מילים לחשוב עליהם כדי להחזיר לו.
״בכל מקרה...״ שינית את הנושא כי ממש לא רציתי לדבר על אתמול, ״למתי בסוף קבעת את הפגישה עם לינקולן?״ שאלתי. ״אל תזכירי את השם שלו בשבע בבוקר זה הורס את הטעם של הקפה שלי״ לוקה אמר, ״הקפה שלך כך או כך מגעיל.״ אמרתי באדישות ושילבתי ידיים.
״קבעתי את הפגישה למחר כי אני יודע שאם אדחה את זה ליותר מאוחר את תתלי אותי מהקולר של החליפה שלי ולא מתחשק לי לזרוק עוד אחת״ הוא אמר והניח את הכוס קפה בכיור - מתי הוא הספיק לרוקן אותו כל כך מהר?!
״מה?, על מה אתה מד...״ אה אוי.
לוקה הסתובב וחייך אליי חיוך יודע כול, ״תסתום זאת הייתה תאונה ואתה יודע את זה.״
״לא יודע, לי זה נראה כאילו חיפשת דרכים להיות על הברכיים בשבילי״ הוא אמר והתקרב אליי עד שהיינו במרחק של שתיי סנטימטרים אחת מהשנייה.
הנשימות שלי התחילו להיות רדודות ומהירות יותר.

״אני גורם לך להילחץ, cara mia?"

״מ..מ..״ איבדתי את היכולת לדבר. הוא היה כלכך קרוב הייתי שנייה מלוותר ולתת לו את כולי, אם רק הנוכחות שלו גורמת לי לתגובה כזאת לא יכולתי לתאר אפילו איך ארגיש כשהידיים שלו יהיו עליי ויחקרו כל חלק בגופי...
התנערתי מהפנטזיות שלי על לוקה ומיקדתי את צומת ליבי בחזרה אליו, פתאום להסתכל עליו אחרי שדמיינתי מה הלשון שלו והידיים שלו יכולות לעשות לי מעוררות בי את החשק לגלות איך זה ירגיש.
״אני יוצא למשרד, הנה מפתחות לדירה, תשתדלי לא לשרוף את המטבח״ לוקה זרק את הפתחות על האי ויצא מהדירה להשאיר אותי לעמוד המומה לגמרי ממה שקרה הרגע.