קמילה
יצאתי בעצבים מהדיר חזירים הזה והתחלתי ללכת בהליכה מהירה לכיוון הבית שלי, גרתי לא רחוק מהמקום עבודה שלי - יותר נכון המקום עבודה לשעבר שלי.
אחרי הליכה של שלוש דקות מהירות האטתי את צעדיי כי הבנתי שאני לא יכולה לחזור הביתה...עדיין לא.
אני בת 23 ואני עדיין גרה עם אבא שלי - לצערי הרב.
ידעתי שאם אחזור כל כך מוקדם הוא ידע שמשהו לא בסדר ולא רציתי לספר לו שפיטרו אותי שוב מעוד עבודה שלטענתו היא בזבוז זמן ויצעק עליי לקחת עבודה אמיתית שבאמת עושים בה משהו, שנאתי להסכים עם אבא שלי אבל העבודות האחרונות שלקחתי באמת מביישות אותי קצת, זה לא שיש בעיה בלהיות מלצרית אלה שפשוט ידעתי שאני מסוגלת ליותר, הרבה יותר. למדתי טוב בבית ספר ויש לי המון ידע כללי, אני חכמה ואינטליגנטית אבל היה לי קשה למצוא עבודה במיוחד כשכל הכסף שלי הלך על החובות שהיינו חייבים לשלם, אבא שלי לא בדיוק...עבד. הוא יותר בזבז את הכסף שהרווחתי על אלכוהול והשאר הלך על המשכנתא ואוכל, אבל שמרתי גם קצת כסף לעצמי בצד בשביל לקנות בגדים חדשים, לא רציתי שאנשים שידעו מה אני עוברת או מה הולך אצלי בבית, לכן הקפדתי ללבוש בגדים נקיים וקלאסים שמראים פני חוץ שיש לי כסף ולא משקפים את האמת המרה.
פחדתי שהוא יפגע בי אם יגלה שסיפרתי למישהו על מה שקורה בבית והוא יעשה יותר נזק - נזק שלא אוכל להחלים ממנו בקלות.
אחרי שעצרתי הסתובבתי והלכתי אל כיוון הבית של אנג׳לה. אנג׳לה היא החברה הכי טובה שלי עוד מגן חובה, עברו הכל יחד. הפעם הראשונה שנישקנו בנים, הפעם הראשונה שקיבלנו מחזור וגם הפעם הראשונה כשהשתכרנו והסתבכנו בצרות.
פניתי לרחוב שלה ועצרתי מול הבניין שלה, בניין ישן אבל יפה, פתחתי את הדלת - בגלל שהבניין ישן אין קוד לדלת הכניסה הראשית, אבל לא נראה שזה הפריע למישהו. עליתי במעלית לקומה שלה ודפקתי על דלת הדירה שלה, אחרי שלוש דפיקות מהירות שמעתי צעדים מתקרבים והדלת נפתחה בתנופה. הבעת הפנים של אנג׳לה היו מופתעות כי הגעתי בלי התרעה אבל אחרי שנייה חזרו לשלוות כי זאת לא הפעם הראשונה שאני מפתיעה אותה ככה. ״היי! מה את עושה פה?״ היא שאלה אותי. ״סוג של פיטרו אותי מהעבודה אז החלטתי לבוא אלייך...״ עניתי לה. פנייה השלוות של אנג׳לה נפלו והתחלפו בבהלה, אנג׳לה לא ידעה מה קורה אצלי בבית אבל היא ידעה שאני צריכה עבודה בכלל בעיות כלכליות ותמיד הייתה דואגת לי בגלל זה. ״מ..מה!?, פליז תגידי לי שאת צוחקת. אבל את צריכה עבודה מה תעשי!!?״ אנג׳לה התחילה להילחץ למרות שאני הייתי יחסית שלווה, לא יודעת למה, כמובן שאני עדיין הייתי מבואסת כי ידעתי שנדפקתי אבל להילחץ, לבכות, ולצרוח לא יעזור לי. נאנחתי, ״אוף אני לא יודעת אנג׳לה, אני צריכה לחפש עבודה חדשה מן הסתם, אבל זה צריך לקרות מהר אני עוד לא סיימתי את החודש ולא יהיה מי שישלם על כל החובות שהתאספו״. ״אוקיי אוקיי בואי ננשום דקה ונחשוב״ אמרה אנג׳לה, יותר לעצמה מאשר לי. אחרי שתיקה של כמה שניות אנג׳לה דיברה שוב, ״אה! יש לי רעיון, בואי נשתכר עד שלא נזכור כלום!״ גילגלתי את העיניים שלי על האמירה של אנג׳לה. זה היה הפתרון שלה להכל, כל בעיה שצצה היא הייתה מציעה שנלך להשתכר קודם ואז רק נחשוב על פיתרון. היא אומרת שזה סוג של דרך להיפטר מכל הלחץ לפני שעוברים לבעיות גדולות יותר. מן הסתם זאת שיטה לא כל כך חכמה אבל תמיד זרמתי - המשקאות תמיד היו עלייה. אבל הפעם זה היה עניין יותר רציתי והייתי צריכה לחשוב במהירות. לא ללכת למועדון ולאבד את ההכרה. ״אנג׳לה. אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב, אני חייבת לחשוב על משהו אחרת החובות ינצחו ואני אהיה הומלסית ברחוב!״ אנגלה צחקקה מהתשובה שלי למרות שהייתי רצינית. ״תרגעי קמילה, נמצא פיתרון ביחד אני אדבר עם אבא שלי נראה אם הוא יכול לברר בשבילך משהו, אל תדאגי, סמכי עליי.״ היא משכה אותי לחיבוק ונשארנו מחובקות לכמה דקות ארוכות.
סמכתי עלייה, כי ידעתי שלאנג׳לה תמיד תשמור על הגב שלי לא משנה מה.
YOU ARE READING
עולם משלנו
Roman d'amour״אני אשרוף את העולם למענך אם זה אומר שתהיי שלי.״ קוראים לי קמילה גארסיה ואני בבעיה. הכל התחיל כשאולי התעצבנתי קצת על הבוסית שלי והיא פיטרה אותי לאלף עזאזלים, אבל הרגע שבו הכל באמת הדרדר היה כשהלכתי לראיון עבודה להיות העוזרת האישית של לוקה ונטורה...
