עולם משלנו

הבעיה שאני בחיים לא רוצה לפתור...

לוקה

שלושה ימים עברו.

שלושה פאקינג ימים עברו מאז שמצאתי אותה מכוסה דם והיא עדיין לא התעוררה, הרופאים אמרו שזה בסדר ולפעמים לוקח יותר זמן להתאושש ממקרה כזה אבל אני כבר הייתי פקעת עצבים, לא התקלחתי שלושה ימים. לא זזתי ממנה ליותר מכמה דקות, וגם כשהלכתי כאב לי. אני יושב לידה ומחזיק בידה כבר 72 שעות ואני בכל זאת מתגעגע אליה. מתגעגע לקול שלה, לעוקצנות שלה. אפילו לקללות שלה בספרדית, אני צריך אותה כמו אוויר לנשימה ולא לשמוע את קולה רוצח אותי.

״גבר לך להתקלח אתה מסריח״ ראף נכנס מהדלת ואמר כשראה שעדיין לא זזתי מקמילה. ״לא.״ אמרתי ולא ניתקתי את העיניים שלי מפנייה. הם נראים כלכך שלוות, אני רק קיוויתי שהיא באמת שלווה ולא כואב לה בשום צורה. המשכתי להחזיק לה את היד ופתאום הרגשתי את אגודלה זז, הרמתי את מבטי מהידיים שלנו אל פנייה וראיתי שהיא מנסה לפתוח את העיניים אבל האור מסנוור אותה. קפצתי מהכיסא וכיביתי את האור, חזרתי לשבת ליד ושילבתי את ידינו יחד, רק שהפעם הראשונה מזה שלושה ימים היא סופסוף שילבה את ידה בחזרה. ״תודה לאל קמילה״ אמרתי וליטפתי את לחייה עם אגודלי. ״מ..מי אתה?״ היא אמרה בשקט.
הדופק שלי נעצר, בבקשה לא.
״מה..״ לחשתי בבהלה והתרחקתי מהמיטה.
״היית צריך לראות את הפרצוף שלך״ קמילה אמרה ופתחה בצחוק מגלגל. ״אלוהים קמילה אל תעשי לי את זה״ אמרתי בהקלה וחזרתי להחזיק את ידיה. ״אני מצטערת אבל הייתי חייבת לנצל את זה״ היא חייכה ויכולתי להישבע שהחיוך הזה החדיר לתוכי קרני אושר. ״אתה מסריח דרך אגב״ היא אמרה וקימטה את אפה בגועל. ״זה כי לא זזתי ממך במשך שלושה ימים״ אמרתי.
״ל..לא זזת ממני?״ היא שאלה, הנהנתי בראשי.
״למה?״, ״כי אמרתי לך קמילה, את חשובה שלי. ברגע שראיתי שאת לא בדירה עזבתי הכל ונסעתי אלייך הכי מהר שיכולתי, המחשבה על לאבד אותך הופכת לי את הקיבה״ אמרתי,
״אני לא יודעת מה להגיד...״ היא לא הייתה צריכה להגיד לי כלום כי המבט שלה אמר לי הכל, יכולתי לראות לפי הדרך שבה העיניים שלה נצצו כשהיא הסתכלה עליי. וזה הספיק לי יותר מכל המילים הכי יפות בעולם.

״רק רגע, שלושה ימים!?״ קמילה צווחה ונתקפה חרדה, תפסתי בידה וניסיתי להרגיע אותה. ״את בסדר עכשיו, היית מחוסר הכרה להרבה זמן אבל המצב שלך סדיר ואת תצליחי להתאושש מזה״ אמרתי, ״לא, לא אכפת לי מזה, הפגישה שלנו עם לינקולן!״ אני אי פעם אפסיק לשמוע את השם שלו? ״קמילה לינקולן ממש מעניין לי את הביצה השמאלית כרגע״ אמרתי וגלגלתי עיניים. ״לי אכפת! זאת הייתה אמורה להיות הפגישה הראשונה שלי אני לא מאמינה שפספסתי אותה״ היא אמרה והחטיפה לידי, ״תדבר יפה, אני ממש לא רוצה לשמוע על הביצים שלך״ צחקתי משינוי במצבי רוח שלה, האישה הזאת עוד תהיה הסוף שלי.
״את יפה כשאת כועסת״ אמרתי, קמילה הסמיקה ובהתה בי. ״ואתה מסריח, לך תתקלח״ היא התלוצצה ואני פתחתי בצחוק מגלגל. ״אני אלך ברגע ומישהו יהיה איתך, אני לא משאיר אותך לבד אפילו לדקה.״ אמרתי ולחצתי על הכפתור שקורא לאחות כדי שתבדוק את קמילה, ״אני לא בת חמש לוקה אני יכולה להיות לבד״ היא התעקשה, ״אני יודע שאת יכולה, אבל אני רוצה שיהיה מי שיהיה איתך בכל זאת, יותר טובה בשבילי מאשר בשבילך״ אמרתי ויצאתי מהדלת לקרוא לאנג׳לה שקמילה התעוררה.