עולם משלנו

אבא היקר

קמילה

למחרת בבוקר התעוררתי עם הכאב ראש הכי נורא שחוויתי מזה שנים, ידעתי שעשיתי משהו מפגר שאני אתחרט עליו במאה אחוז אבל כרגע רק עניין אותי לקחת אדוויל שיעביר לי את ההנגאובר הנורא הזה.
לאחר שפקחתי את עיניי זיהיתי ישר שאני בדירה של אנג׳לה, שוכבת על הספה שלה, עדיין לובשת את השמלה מאתמול
״אחחחח, מה זה איפה אני..״ שמעתי את אנג׳לה ממלמלת בקול ישנוני, הורדתי את עיניי לריצפה וראיתי את אנג׳לה שוכבת מכורבלת בתוך עצמה, התחלתי לצחוק. ״קומי מטומטמת את בדירה שלך איפה עוד״ אמרתי, ״ששששש למה את צועקת״ , ענתה אנג׳לה.
התרוממתי מהספה למרות הכאבים והלכתי לחדר הרחצה, הסתכלתי על עצמי במראה וחטפתי שוק על כמה נורא נראתי, כל האיילינר והמסקרה שלי היו מרוחים מתחת לעיניים והשיער שלי לגמרי התבלגן. אין לי מושג מה היה אתמול אבל זה בטוח היה נוראי, פתחתי את ארונית ששימשה גם כמראה והוצאתי את האדוויל.
לאחר שבעלתי שתיי כדורים עם מים נכנסתי למקלחת והפעלתי את זרם המים להכי קר במטרה להעיר אותי.
בזמן המקלחת התחלתי להרגיש יותר רעננה במיוחד אחרי שלקחתי את הכדורים והזכרונות מאתמול התחילו לחזור אליי לאט לאט..
פוטרתי...
באתי לדירה של אנג׳לה...
הלכנו למועדון.. - רעיון מטומטם.
בחור תפס באנג׳לה...

פאק.

הזיכרון האחרון שהתבהר לי היה הזיכרון שלי שופכת את המשקה שלי על בחור רנדומלי שחשבתי שהיה הגבר שהטריד את אנג׳לה.
חרטה ואשמה התחילה לפלח את גופי כשהבנתי מה עשיתי, אני לא מאמינה שעשיתי את זה. באותו הרגע הכל היה כל כך מטושטש שהייתי בטוחה שהגבר שעליו שפכתי את המשקה זה אותו הגבר שהטריד את אנג׳לה בגלל הדימוי שלהם אבל עכשיו שנזכרתי ידעתי בוודאות שזה לא היה אותו הגבר. לגבר שתפס באנג׳לה היה פירסינג בגבה ואף גדול ועקום, לעומת הגבר השני - ששימש לקורבן שלי בטעות, היה בעל גבות עבות וכועסות עם אף רומני יפהייפה. התחלתי להיזכר בפרטים לגבי הגבר הזה, בגובה הענק שלו שלפי ניחושים שלי הוא היה לפחות 1.90 אולי אפילו יותר, כתפיים רחבות וידיים ענקיות עם הקעקועים שכיסו אותם ותיפסו במעלה זרועו עד לצווארו ואולי גם לגבו אבל אני לא יכולתי לדעת את זה, הטבעות שענד והזיפים בני יומיים שעיטרו את פניו הנאות. אלוהים הפנים האלה, אם אלוהים היה יכול לפסל את הגבר הכי יפה על פני כדור הארץ הוא היה מראה לי את הגבר הזה מול עיניי. היו לו עיניים בצבע ויסקי ושיער חום כל כך שהיה אפשר להתבלבל ולחשוב שזה צבע שחור. הוא שידר מסתורין וריח של של בושם גברי והילה אפלה. לא יכולתי להמשיך לחשוב על הגבר הזה והייתי צריכה לצאת מהמקלחת לפני שאנג׳לה תחשוב שהלכתי לאיבוד בדירה הענקית שלה.

יצאתי מהמקלחת עם מגבת כרוכה סביב גופי ועוד אחת שהשתמשתי בה לאסוף את השיער הרטוב שלי, יצאתי לסלון ולא הופתעתי למצוא את אנג׳לה באותה תנוחה שבה ראיתי אותה בפעם האחרונה, החלטתי לצאת קצת כלבה ולהעיר אותה.
״אנג׳לההה!!!״ צעקתי, והצעקה שלי נשמע כמו הד בחלל העצום. אנג׳לה קמה במהירות שיא וישר יכולתי לראות על פנייה את החרטה מההחלטות שלה מאתמול. ״פאקקק. מה את צועקת יא חולת נפש! שבע בבוקר עזבי אותי משוגעת.״ רטנה אנג׳לה ועברה לשכב על הספה בזמן שהיא מנסה לייצב את עצמה מלא להתרסק על הפרצוף, החנקתי צחוק כי ידעתי שהיא תשליך לי כרית על הפרצוף אם אתחיל לצחוק עלייה. ״עכשיו אחר הצהריים אנג׳ קומי אני אכין לנו 'ארוחת בוקר' ״ אמרתי והלכתי לכיוון המטבח בזמן שאנג׳לה נאנחה.