עולם משלנו

את שלי לנצח

קמילה

התקדמתי אל הקצה והתיישבתי עם הרגליים שלי מתנדנדות קדימה.
הרוח של הלילה הקרירה נשפה וצמרמורת חלפה בי,
אבל לא היה לי אכפת.
הייתי חייבת שקט וזה היה המקום היחיד שיכולתי לחשוב עליו. הרעש בראשי השתולל כשנאבקתי להשתיק אותו.

הדלת לגג נפתחה ולא הייתי צריכה להסתובב כדי לדעת שזה לוקה שבא לחפש אותי.
הוא לא אמר מילה כשהתיישב לצידי וחיבק אותי אליו קרוב. מצאתי את עצמי בוכה על הכתף של לוקה כשידו עוטפת אותי. ״למה, למה אני לא מצליחה להיות מספיק טובה? לא הייתי מספיק לאבא שלי או לאנשים ששכרו אותי לעבוד אצלם, ואני בחיים לא אהיה מספיק לכל שאר״ התייפחתי ודמעות זלגו במורד פניי. לוקה מלמל קללה חרשית על לינקולן לפני שהתחיל לדבר. ״תסתכלי עליי cara mia" הרמתי את מבטי אל הזוג עיניים האהוב עליי. ״את מספיקה בשבילי.״

העיניים שלו נצצו באור הירח כשהבטתי לתוכן, צבע חום ויסקי הפך לצבע כהה כמו האדמה אחרי לילה גשום, צבע שהביא לי נחת ושלווה, רק מלהסתכל לתוכן ידעתי שהכל יהיה בסדר כי הוא פה, איתי. ״את האישה הכי מדהימה שיצא לי להכיר, ואני גם לא מתכוון להכיר אף אחת אחרת.
Sei mia per sempre,cara mia."
לא היה לי מושג מה המשפט הזה אומר אבל מה שזה לא יהיה הוא גרם לפרפרים בבטני להשתולל. ״אתה ראית איך הם הסתכלו עליי לוקה.. כאילו אני פתטית, לא שווה כלום. סתם עוד כישלון״ עצמתי את עיניי בחוזקה כששחזרתי את הסצנה המזוויעה. ״כל מה שצריך להיות לך אכפת ממנו זה מה שאנשים שחשובים לך חושבים עלייך. וגם אז זה לא חשוב, כי את יודעת למה? כי את צריכה לזכור שאת מספיקה קמילה. אף פעם אל תפקפקי בעצמך.״ לוקה נישק את מצחי ואני נשענתי קדימה. איך אהבתי את מגע שפתיו.
המשכנו לשבת בשקט כשאני בזרועותיו וכל הצרות שדאגנו להם לפני כשנייה נשכחו. אלה היינו רק אנחנו. קמילה ולוקה. בוס ועובדת.. אבל אני בספק אם ההגדרה הזאת הייתה אי פעם משמעותית עבורנו. בסופו של דבר תמיד ראיתי אותו כלוקה. הגבר ששפכתי עליו משקה במועדון. ואני, קמילה. האישה המשוגעת שבצורה כל שהיא תפסה את צומת ליבו. לא העוזרת האישית שלו, אבל קמילה.

ישבנו ודיברנו על כלום ובאותו הזמן גם על הכל. הוא אפילו נפתח בפני וסיפר לי על אביו ואישתו ורוניקה, על אחיו החרוג בן השמונה ועוד כמה עובדות ששמחתי לגלות עליו.
היום הולדת שלו: 1992/04/1
הצבע האהוב עליו: ירוק
שם אמצעי: אנטוניו - כן אני יודעת לגמרי לא קשור וממש לא מתאים לו, אבל לפחות עכשיו אני יכולה להקניט אותו בתור. לוקה אנטוניו ונטורה.
תחביב: ״לטרוף אותך״ - מילים שלו לא שלי.

״לטרוף אותי זה לא תחביב אתה צריך משהו אמיתי לוקה.״
״אני אוהב לשנן את הפנים שלך כשאת ישנה לצידי.
כמה נמשים יש לך, איפה נמצאות אצלך עוד נקודות חן או צלקות, תווי המתאר של שפתייך...״ הוא אמר כאילו זה דבר לגמרי נורמלי לעשות.
״אתה לא חושב שזה קצת קריפי שאתה צופה בי ישנה?״
״אני משגיח עלייך. למקרה ותתעוררי מסיוט אני אהיה שם לחבק ולהרגיע אותך.״
החיוך שלי התרחב ומשכתי אותו לנשיקה.
לוקה התנתק ממני ואני הסתכלתי עליו בבלבול.
״אני רוצה להבהיר משהו קודם.״ הנהנתי והוא הרים את סנטרי עם אצבעו.

״אני יודע שאת מחכה להתנצלות שלי על זה ששרפתי לך את הבגד ים אבל את לא תקבלי אותה.
אני רוצה שתדעי שזה בגלל שאני רוצה אותך לעצמי, תקראי לי אנוכי אבל זה נכון.
את שלי ורק שלי להסתכל עלייה ואני אעקור את העיניים של כל בן זונה שיעז רק להביט לכיוונך.
אני מקנא בכל חיוך ובכל צחוק שאת מקדישה למישהו כי אני רוצה שזה יהיה אני.
אני רוצה להיות זה שאת תחייכי אליו, זה שתספרי לו בדיחות כלכך גרועות שזה מה שהופך אותן למצחיקות.
אני זה שיעריך ויסגוד לגופך עם כל נשימה שאני נושם. כי אני רוצה את זה, אני רוצה אותך, לא תמחקי את זה.
אני צריך אותך. בשנייה והנחתי את מבטי על עיניים גדולות וירוקות ידעתי שזה הסוף שלי עוד לפני שהייתה התחלה, כי אולי את האישה המשוגעת ששפכה עליי משקה במועדון שלי.
אבל את המשוגעת שלי.

האישה שגורמת לי לעשות דברים שמעולם לא עשיתי, להרגיש רגשות שלא ידעתי שאפילו אפשריים עד שפגשתי אותך,
את גורמת לי להרגיש חי cara mia.
ואלוהים יודע איך כואב לי לראות אותך בוכה אבל באותה נשימה אני שמח שזאת שהחולצה שלי שנספגת בדמעותייך.״

דמעה זלגה במורד פניי אבל הפעם לא מכעס או עצב.
לא בגלל הכאב הפיזי והנפשי שחוויתי במשך שנים.
בכיתי כי בפעם הראשונה בחיי הלב שלי פעם בשביל מישהו. הריקנות שהרגשתי במשך כלכך הרבה זמן...התמלאה.

תפסתי בפניו של לוקה בחוזקה והצמדתי את שפתינו.
הנשיקה הייתה מתוקה ומלאת תשוקה, לא הייתי צריכה לדבר כדי שהוא ידע איך אני מרגישה.
השפתיים הרכות ולשונות שלנו צעקו את זה.
לא האמנתי שסופסוף הרגשתי מוגנת, מוערכת, נאהבת...
על ידי הגבר האחרון שחשבתי שזה יהיה איתו.
הבוס שלי.

תרגום:
Sei mia per sempre,cara mia - את שלי לנצח, יקירתי.