עולם משלנו

משימת ריגול..

לוקה

״אני מרגישה במשימה סודית..״
לחשה קמילה כשהלכנו כפופים אחרי לינקולן.

לאחר שהריקוד שלנו הסתיים תפסתי בזווית העין את לינקולן מדבר אל תוך שפופרת הטלפון שלו כשנופף עם ידיו בכעס וידעתי שזה הרגע שלי לנצל אותו.
במשך החופשה לא נתקלתי רבות בלינקולן וגם כשראיתי אותו הוא לא עשה משהו חשוד שהיה יכול לעזור לי להפיל אותו - לצערי הרב.
אבל עכשיו שהוא היה נסער משהו אומר לי שזה חלק מחתיכת הפזל בשביל התוכנית שלי.

״יש לי את הכסף, אני מבטיח שלא תמצא שם לא דולר אחד פחות... כן אדוני. ניפגש שם בקרוב.״
לינקולן דיבר בזמן שהחזקתי את ידה של קמילה כשאנחנו עומדים מאחורי הקיר במסדרון האורך שאליו לינקולן פנה ימינה ויצא מהיציאה האחורית.
״אלוהים, נשמע מפוקפק. מה נעשה?״ קמילה שאלה.
חשדתי שהיא מתלהבת מכל העניין הזה יותר מידי וזה הדאיג אותי. זה אולי נראה מגניב במשימה בלתי אפשרית אבל אנחנו לא סוכנים חשיים וצעד אחד לא נכון עלול לגרום לנו לנזק בלתי הפיך.
״נעקוב אחריו.״ לחשתי חזרה.
״משימה להפיל את לינקולן מייבס יוצאת לדרך!״
ניסיתי לכבוש את החיוך שהתפשט על פני.
״את משהו מיוחד את יודעת?״
הסתכלתי אחורה רק כדי למצוא אותה כבר מביטה בי סמוקה מהצוואר ועד הלחיים.
״אתה אוהב את זה תשתוק.״
היא הניחה נשיקה חטופה על שפתיי והתרחקה בחזרה אל הרחבה.

״לאן נראלך שאת הולכת?״
תפסתי במרפקה וסובבתי אותה אליי, חזה התנגש בחזי ונשימתה נעתקה.
״החוצה כדי ללכת בעקבות לינקולן?״ היא כיווצה את מצחה.
״לא לפני שאת מנשקת אותי כמו שצריך.״
אמרתי והעמקתי את הנשיקה שהאישה החצופה הזאת מולי לא העניקה לי כראוי.

התנתקנו רק כשאיבדנו את החמצן שהיה לנו בריאות והתנשפנו בכבדות.
״עכשיו אפשר ללכת להמשיך את המשימת ריגול?״
היא שאלה עדיין מתקשה להסדיר את הנשימה.
״אחרייך cara mia."
___________________

״מונית!״ קראתי ונכנסנו במהרה אל האוטו.
״תעקוב אחרי המכונית השחורה.״
קמילה ואני התיישבו במושב האחורי של המונית ועקבנו אחרי האוטו השחור שלינקולן נכנס אליו.
לינקולן היה יודע שאלה היו אנחנו שעוקבים אחריו אם היינו נוסעים בלימוזינה שאיתה באנו לכן הלכנו על האופציה הבטוחה יותר ונסענו במונית.

הנסיעה נמשכה בערך עשר דקות כשהמכונית של לינקולן נעצרה מתחת לבניין נטוש, ״תעצור כאן.״
שילמתי לנהג ומיהרנו לצאת מהאוטו.
היינו במרחק של כמה מטרים ממנו לכן הייתה לנו זווית ישירה אל לאן הוא הלך.
לינקולן החזיק מזוודה כסופה ונכנס אל הבניין המתפרק, חיכינו כמה שניות ארוכות לפני שהלכנו אחריו.
נעמדו מאחורי קיר והצצתי דרך החור הענק שהיה בו בזמן שקמילה המשיכה לשבת כפופה מולי.

״כמו שביקשת, חמש מאות אלף במזומן.״
קמילה הניחה את ידה על פיה ופערה את עינייה.
סימנתי לה עם אצבעי לשמור על שקט כדי שלא ניתפס.
קמילה הנהנה ולחצה על כפתור ההקלטה בטלפון שלה - אישה חכמה שלי.