עולם משלנו

הגורל המטורף שלי

קמילה

״פאק..״
גנחתי בכאב, הראש שלי הרגיש כאילו דפקו עליו עם פטיש שוב ושוב.

פתחתי את עיניי לאט לאט והראיה שלי התחילה לחזור אליי.
מחדר מטושטש עד שראיתי בברור איפה לעזאזל אני נמצאת.

המקום היה מעופש ומלוכלך.
כתמים של חומרים שכנראה נשפכו כאן עיטרו את הריצפה מבטון.
המקום היה מרווח, אפשר אפילו להגיד עצום.
היה נראה כאילו זה איזה שהוא... מחסן.

היה חשוך מסביבי חוץ מנורה אחת שהייתה תלויה מעל ראשי.

ניסיתי להתרומם אבל במהרה הבנתי שאין סיכוי שאצליח לזוז,
אני קשורה לכיסא.
ידיי ורגלי היו כבולות אל כיסא העץ.

התחלתי לשחזר בראשי את האירועים האחרונים שקרו כדי להבין איך פאקינג הגעתי לכאן.

הלכתי למועדון עם אנג׳לה ולוקה..
הלכתי לשירותים ולוקה נשאר לחכות לי מחוץ לדלת...
שטפתי ידיים ושמתי תוח-

לא הספקתי לשים שום תוחם מזויין.

קטעתי לעצמי את המשפט כשהזכרון התחיל לחזור אליי.

״Hijo de puta.״
אמרתי בכעס.
הבן זונה הזה חטף אותי?
מה אנחנו באיזה שהוא סרט אקשן מה הולך כאן.
כל הסיטואציה הזאת הייתה נראת לי סוריאליסטית לחלוטין.

לא מספיק שלא ידעתי מי עמד מאחורי המסכה אבל אני גם קשורה במקום לא ידוע.

פאניקה התחילה להיבצר בתוכי כשהבנתי עד כמה שמצבי באמת חמור.

מה אני אמורה לעשות עכשיו?
אף אחד לא יודע שאני כאן...
הבן אדם האחרון שהייתי איתו היה לוקה, הוא חייב היה לשים לב שנעלמתי.
התפללתי בליבי שהוא ימצא אותי.
הוא הבטיח לשמור עליי, הוא נתן את המילה שלו!
הוא..הוא יבוא.
הוא חייב.
_____________________________

״אגיד לך את האמת, את נראת טוב קשורה..״
קול מוכר קרא מהחשכה.

קולות הנקישות של נעליו התחזקו והתקרבו עם כל צעד שלקח לכיווני.
כשהוא נעמד במרחק של סנטימטרים ספורים ממני הרמתי את ראשי מהרצפה כדי להביט בפניו של החוטף שלי.

מה שגיליתי זעזע את עולמי.

״אתה?״
אמרתי בחוסר אמון.
אולי הוא היה בן אדם מבחיל שלא אהבתי במיוחד.
אבל לרדת לרמה של חטיפה של מישהו זה עניין שונה לגמרי.

איזה מן פסיכופט אתה צריך להיות כדי לעשות את זה..

״הפתעה!״
לינקולן אמר ופרס את ידיו.

״אתה חולני.״
החזקתי את דמעותי ואמרתי בראשי שוב ושוב את המשפט שאמא אמרה לי לעולם לא לשכוח.

בחיים לא להראות לאויבים שלי את החולשות שלי, הם ישתמשו בזה נגדי.