קמילה
לא יכולתי לשעת את זה יותר, מספיק שהבכתי את עצמי מול לוקה אבל לספר לו למה אני בוכה על חולצות של העובדים שלו זה סיפור אחר לגמרי. אני בחיים לא סיפרתי לאיש על מה שקורה אצלי בבית, אפילו לא אנג׳לה אז למה לי לספר לפאקינג בוס שלי, ברגע שהוא ישמע על זה הוא יעיף אותי לפני שאני אספיק למצמץ.
ברגע שיצאתי מהמשרד של לוקה מיהרתי למעלית ולחצתי על קומה 79 - הקומה של טים.
המעלית נעצרה ויצאתי בריצה מהירה לכיוון המשרד של טים, לא דפקתי על הדלת ופשוט התפרצתי לבפנים מבלי לדעת מי היה יכול להיות שם או אם טים בשיחה חשובה. כשנכנסתי למשרד טים היה באמצע שיחת טלפון שקיוויתי שהיא לא הייתה חשובה, אבל ברגע ששמעתי את המילים האלה יוצאות מהפה של טים ידעתי שזאת שיחה שגרועה יותר מכל שיחה חשובה שחששתי שהתפרצתי אליה, ״כן, היא כאן. טוב״. טים אמר וניתק את השיחה.
״רק בבקשה אל תגיד לי שזה היה לוקה״ שאלתי את טים והתקדמתי אל שולחן העבודה שלו, ״את רוצה לספר לי למה את נראית כאילו בעטו לך בכלב הרגע?״, ״לא. יודעת מה? מה שאני באמת רוצה לשאול זה למה הבוס שלנו מחפש אותך בהיסטריה כאילו מינימום ברחת מהכלא?!״.
טים שאל בדרמתיות, ״בוא נגיד שאני נגעתי לו בזין ומפה לשם הוא גם תחקר אותי לגבי מה קרה במעלית אתמול״ אפשר להגיד שלא כלכך פירטת את הסיפור וזה מסביר את הבעת הפנים של טים. ״מה לעזאזל אמרת עכשיו!?״ הוא צעק, דחף את עצמו מהשולחן והתקדם לעברי. ״פליז תגידי לי שאת צוחקת.״ טים היה רציני יותר מאי פעם, נאנחתי והתחלתי לספר לו את הסיפור מהרגע שנכנסתי למשרד של לוקה ועד לרגע שהגעתי לפה.
״אוקיי קודם כל. וואו״ טים אמר והתחיל להתפקע מצחוק. ״ממה אתה צוחק בדיוק, יכולים לפטר אותי!״ צעקתי ודחפתי את טים אבל הצחוק שלו רק התגבר, ״סליחה, סליחה. זה פשוט העובדה שאם מישהו היה נכנס למשרד של לוקה בזמן שהיית על הברכיים זה לגמרי היה נראה כאילו נתת לו-״ חסמתי לטים את הפה עם היד שלי לפני שעמד לסיים את המשפט המזעזע הזה. ״תסתום את הפה שלך טים!״ טים ליקק לי את כף היד ואני העפתי אותה מפיו בגועל, ״איכ! חתיכת סוטה מה אתה מלקק אותי!?״ בשלב הזה אני הייתי פקעת עצבים שגם הדברים הכי קטנים התחילו להלחיץ אותי. ״סורי מאמי את יפה והכל אבל אני מעדיף את המין השני״ הוא קרץ ואני גילגלתי עיניים בשעשוע. כעבור כמה שניות של שקט שנינו התפרצנו בצחוק כלכך חזק שהתחילה לכאוב לי הבטן. ״עכשיו ברצינות קמי, למה פשוט לא סיפרת לו על אתמול זה לא כזה מביך כמו שאת חושבת״ טים ניסה לשכנע אותי אבל גם אם היו משלמים לי לספר על זה ללוקה לא הייתי עושה את זה, הדבר האחרון שרציתי היה שהוא יחשוב שאני פחדנית שלא מסוגלת להתמודד עם קצת מכשולים בדרך. שנאתי להיראות שברירית ליד אנשים אז בטח ובטח שלא ליד הבוס שלי, ״כי זה לחשוף את עצמי טים ואני בחיים לא אחשוף את עצמי ללוקה״ אמרתי והשפלתי מבט לריצפה. ״נראלי מאוחר מידי לזה, Cara Mia" לפתע קול עמוק ומחוספס נשמע מאחורי, לא הייתי צריכה להסתובב כדי לדעת במי מדובר. אבל הסתובבתי בכל זאת כי רציתי לראות את הפרצוף הנאה של לוקה, ברגע שהסתובבתי שמתי לב שהוא החליף את החליפה שלו מהחליפה בצבע כחול כהה שלבש לחליפה שחורה כפחם. הפנים שלו התחלפו בכעס בשנייה שראה על פניי את הדמעות היבשות שבכיתי במעלית, הוא התקדם לעברי ומחק דמעות עם אגודלו ״למה בכית קמילה? אם זה בגלל שאת חוששת שאפטר אותך בגלל התקרית של הקפה אני יכול להבטיח שלא אעשה לך את זה.״
הוא הסתכל כלכך עמוק לתוך עיניי שלרגע שכחתי את מה שרציתי להגיד, ״ל..לא, אני בסדר פשוט הייתי נסערת קצת זה הכל.״ אמרתי ללוקה וראיתי שהצלחתי לגרום לו לרדת מהעניין אבל לא להשתכנע. ״טוב אה...נראלי אני אלך להכין לעצמי עוד קפה.״ אמר טים ומיהר לצאת מהמשרד, גיחכתי לעצמי. ״אני מתנצל אם גרמתי לך להיות נסערת קמילה, בבקשה בואי נחזור לקומה למעלה ונדבר על זה״ לא ידעתי איך להגיב, לא ציפית שיהיה לו כלכך אכפת מאיך שאני מרגישה אבל אהבתי את זה שהוא דאג לי כלכך. זה היה לא צפוי אבל נחמד באופן מפתיע. ״כן, בטח אני אשמח״ אמרתי וחייכתי אליו חיוך קטן.
YOU ARE READING
עולם משלנו
Roman d'amour״אני אשרוף את העולם למענך אם זה אומר שתהיי שלי.״ קוראים לי קמילה גארסיה ואני בבעיה. הכל התחיל כשאולי התעצבנתי קצת על הבוסית שלי והיא פיטרה אותי לאלף עזאזלים, אבל הרגע שבו הכל באמת הדרדר היה כשהלכתי לראיון עבודה להיות העוזרת האישית של לוקה ונטורה...
