מאפיה בוורוד

פרק 6

פרק שש:

שאני קמה אני מרגישה נהדר. אני עושה אימון בוקר ושותה שייק בחיוך ענק בנעלי ספורט נייק מהקולאציה החדשה.
אני תמיד מרגישה נהדר אחרי משימה. אני אולי משוגעת, ודומה לאמזונית ששונאת גברים אבל אי אפשר להאשים אותי. גדלתי בסביבה מלאה בגברים רעילים שלא יודעים לבטא את האהבה שלהם כמו שצריך. שרוצחים בשביל אהבה ומוכנים למות למען אהבה, אבל הם לא מוכנים לחיות למען האהבה ופו הבעיה. נדרתי לעצמי לעולם לא להתחתן ולהתאהב בגבר מהעולם שלי, כי אהבה כזאת היא רעילה.

בכל מקרה, אי אפשר להאשים אותי שאני שונאת גברים, לא את כולם אבל את הרוב והרוב קובע. הבעיה האמיתית היא שגיליתי שאני גם לא אוהבת במיוחד גברים שלא מהעולם שלי, כי אין להם ערכים. הם לא מבינים שלא נוגעים באישה, אלא אם כן שילמת בשביל זה. הם לא מבינים שהמראה אומר הכל על האישיות שלך. הם לא מבינים שהמילה שלך היא הכל. הם לא מבינים ששומרים על הדם בכל מחיר. וכל אלו הם רק קמצוץ של דוגמאות כדי להסביר את ההבדל בין הגברים בעולם שלי ובעולם האחר. קחו לדוגמא את הבחור האידיוט כרגע מולי שמדבר אלי בלי שאפילו הבטתי בו.

" את נסיכת המאפיה המפונקת?" הקול שלו גורם לי לחשוק להקיא. אני מורידה את המשקפי שמש הוורודות המעוצבות שלי ומביטה בעצבנות בחתיכת חמור שמביט בי בחיוך זרוח. "אני מלכת המאפייה. על תעליב אותי ככה" אני יורקת בפרצוף שלו והוא עדין לא מאבד את הפרצוף הזרוח שלו. דביל. " אני יכול לגרום לך לגמור כמו מלכה, אבל רק אם תתני לי סעודה של מלך" הוא קורץ ואני מחזיקה בגרון שלי כדי לא להקיא. זאת דוגמא ממש טובה לגבר שלא מכבד אישה, מגעיל ונואש ברמה פטתית. " הצעה מפטה. אבל כמו שאמרתי אני מלכה ואני לא יורדת לסטרדנטים של חיות שאני אוכלת לארוחת צהרים" אני מחייכת חיוך רעיל ופונה ללכת, אבל לא לפני שאני רואה את פניו הלבנות ומלאות בכעס. " חתיכת כלבה!" הוא צועק " אני ממש לא חיה..." הוא ממשיך לצעוק אבל אני מתרחקת משם מהר ושולחת לו אצבע שלישית יפה, מעוצבת עם לק גל מהמם.

אני מתרחקת מההזוי שגורם לי להודות לאל שאני רווקה, ומתקדמת לבית המשפט העליון. כמו תמיד שאני הולכת להריע לג'וסלין במשפט אני מתלבשת כמו עורכת דין שיצאה מהרווארד. חולצה מכופתרת וורודה וחצאית גינס לבנה עם נעלי עקב תואמות. קלאץ וורוד עם השפתון שצריך לחדש כל כמה זמן וכמובן משקפי השמש שמונחים על השיער שלי כאילו אני משתזפת. טוב, מובן שיש נגיעת שיפור מעורכת דין רגילה.

" תודה שהגעת" ג'וסלין מחבקת אותי בבהלה שאני מגיעה אליה. " אין פו אף אישה וזה ממש גורם לי להילחץ, כאילו כולם יודעים למי פירקתי את הצורה אתמול בגלל אחוות הגברים המטופשת" היא נושכת את שפתיה בלחץ ואני מנסה לא לגלגל עיניים. לג'וסלין יש אמונה מוזרה שכל הגברים בעולם מכירים אחד את השני, מן רשת סודית שקורים לה אחוות הגברים, וכל זה רק בגלל ששני אקסים שלה בגדו בה והתחתנו, סיפור קצת הזוי אני יודעת. " דבר ראשון, תפסיקי לנשוך שפתיים זה הורס את השפתון. דבר שני, את האישה היחידה שאת צריכה פו ויש לך מספיק כוח לגרום לכולם להילחץ ולהשתחוות פו מולך, אז תרגעי. ודבר שלישי, תאמיני לי שלגברים אין מספיק שכל ואומץ להסתיר מאיתנו רשת אחוות גברים בכל העולם - שתינו יודעות שכל אישה הייתה עולה עליהם ברגע. אז תנשמי עמוק ולכי ותראי להם מי זאת ג'וסלין מחבורת הפלסטיק" היא מביטה בי בכזה חיוך שאני מפסיקה לדבר שאני חושבת להיקבר מתחת לרצפה. " דיי כבר עם הרגשנות הזו ולכי להפציץ את האידיוט שחושב שהוא חזק יותר ממך!!" היא צוחקת ומפסיקה להביט בי מוזר. " זה לא עובד ככה, אנחנו לא רבים דו קרב במכות רצח, אנחנו מדברים ומראים את ההוכחות שיש לנו כדי להוכיח מי מאיתנו צודק" היא מסבירה לי מה שאני כבר יודעת אבל אני רק מגלגלת עיניים ונאנחת. " לעזעזל ואני חשבתי שתיהיה קצת דרמה".