פרק שש עשרה:
אני עדין מנהלת קרב מבטים רצחני עם לאונרדו שברונו מתחיל לדבר. אבל אני לא מקשיבה. אני כועסת מדי.
" את עכשיו תקום ותחזיר אותי הביתה" אני אומרת בקול קר ובחזות נסיכת הקרח שאימצתי לעצמי. " את תקשיבי לנו ואחר מכן נחזיר או..." ברונו מתחיל לדבר ולאונרדו רק מביט בי כמו תמיד. אדיש. וקר.
" אתם לא מחליטים עלי - אבא שלי אחראי עלי עד החתונה. ולכן אתה עכשיו קם והולך לנהוג עד הבית שלי כדי להסביר לאבי מדוע נעלמתי" אני מכוונת את דברי ללאונרדו שיושב בנוחות כאילו לא גרמו לי לסבול ללא אוכל ומים במשך עשרים וארבע שעות, שידי קשורות בשרשרות מברזל כמו שפחה. אני נוקטת בשיטה שנקראת - להקפיא את הגיהנום - כי אני עייפה גמורה ורוצה להיות במיטה שלי ולשכוח את הסיוט הזה שנקרא החיים שלי.
" רק רצינו לבדוק שאת לא בפנים - בגלל" ברונו - אח של לאונרדו אומר בכעס ומניד את ראשו לעבר לאונרדו - " שרציתי לוודא שאת נקיה ונמצאת איתנו". לאונרדו ממשיך אותו כשאני בוהה בהם בהלם. הם גרמו לי לסבול בשביל לדעת...מה!?!?
" אנשים שנתונים תחת פחד שכזה מתחילים לפלוט את דרכי היציאה שלהם לחוטפים. את לא חלק מזה" אני מביטה בלאונרדו שעומד מולי ונשען זעוף על השולחן כתיבה. " לא חלק ממה?" אני זועמת מכעס - וכל התדמית של הנסיכה הקפואה והמפונקת הלכה לפח. " אתם גרמתם לי לדמם בשביל השטויות שלכם! אני גוועת ברעב ומתה מצמא! אני לובשת שמלה מטונפת ואלוהים אני אפילו לא רוצה לנחש איך הפרצוף שלי נראה - ואתם אומרים לי שזה רק בשביל לבדוק שאני לא חלק מאיזה משחק אגו מטומטם!??" בעצם עכשיו שאני אומרת את המילים זה נשמע לי הגיוני ביותר. מאפיונרים הם אנשי מערות עם אגו ורצון לא מוסבר לראות דם כל הזמן.
" צאו" לאונרדו מצווה ומניד בראשו לעבר אחיו והבריון לכיוון הדלת. האחים נועצים אחד בשני מבטים שכנראה מעבירים שיחה שלמה ואז ברונו יוצא רוטן מהמשרד יחד עם הבריון שנראה באמצע להשחיז את הסכין שלו. אני מביטה בדלת נסגרת כך שאני לא מבחינה בלאונרדו שהתקרב אלי עד כדי כך שהאפים שלנו כמעט נוגעים אחד בשני. הוא גבוה כל כך שאני נאלצת להרים את ראשי ולהתריס בעיני כדי להראות מאיימת עם המטר שישים שלי.
" אני מדבר ואת מקשיבה מעכשיו. מובן?" לאונרדו לוחש לי באוזן בצמרמורת ואז במפתיע מרים את ידו ואוחז בגרוני בחוזקה - כאילו הייתי אסירה או שפחה. " מובן" הוא לא שואל, רק מוודא בעיניו שאני מבינה. כן אדיוט - אני רוצה לומר לו אבל בולמת את פי כי היד שלו על הגרון שלי ואני לא מכירה אותו מספיק טוב כדי לדעת האם הוא לא התפתה ללחוץ חזק יותר.
" את לא אמורה לדעת את המידע הזה - אבל אני צריך את עזרתך ולכן את תסתמי את הפה ולא תאמרי את מה שיאמר בחדר הזה לאף אחד - גם לא לחברות החטטניות שלך" לאונרדו נראה זועם ואני מכווצת שפתיים ומנסה שלא לגלגל עיניים - אלה חבורת הפלסטיק דביל - אנחנו המצאנו את המושג חטטנות.
" המרד מתחיל והספירה לאחור של הארגון החלה ממזמן" אני נדהמת לרגע מדבריו של לאונרדו. מה לעזעזל זה אומר?
YOU ARE READING
מאפיה בוורוד
Lãng mạnחבורת הפלסטיק. אין אחד שלא מכיר אותנו - ובמבט אחד עלינו והוא יבין שכדאי לו להכיר. הבנות הכי מפונקות, עשירות, שוות ולוהטות באזור. מתערבת איתכם שהופענו בהרבה חלומות של גברים והרבה בנות היו מתות להיות אנחנו. אבל יש חוקים - וחוק מספר אחד - לא מצרפים...
