מאפיה בוורוד

פרק 11

פרק אחת עשרה:

מה לובשים שרוצים לרמוז שממש תשמחי להיות רווקה ולא מאורסת לאדם הכי מסוכן במדינה?
כן אני יודעת הבעיות שלי בחיים קשות מאוד.
קבעתי עם הבנות במסעדת שף הרגילה שאנחנו הולכות אליה כדי לראות אם הבן זוג מתאים לפרופיל של חבורת הפלסטיק, וכמובן גם אם הוא חתיך ומתייחס יפה. רק שהפעם זה לבדוק את הארוס שלי ולהוציא לפועל את התוכנית.

אחרי הרבה התלבטויות ושיחות סקייפ עם לוסינדרה שאוהבת לייעץ ולרדת עלי בכל דרך אפשרית, אנחנו מחליטות על שמלת נפנף וורודה קצרה ופפיון וורוד בשיער אסוף למחצה. האם אני נראת כמו נסיכה דיסני שתגרום לארוס שלה לברוח כי הוא לא מוכן להתאהב? כן, לחלוטין כן - כי כמו שאמרתי התוכנית יוצאת לדרך, והשלב הראשון הוא לגרום ללאונרדו לפחד לאן הוא נכנס. למרות שאני לא חושבת שהוא יכול להביע פחד או רגש כלשהו, חוץ מרצון חזק לרצוח.
אני מתאימה ללבוש את נעלי העקב הגבוהות ברבי שלי, ותיק קטן לבן שהופך אותי לילדה קטנה ותמימה. אולי זה לא חכם להקשיב ללוסינדרה בכל זאת, כי אני נראת כמו ילדה תמימה ולא כמו השטן שאני.

אני לא מחכה אפילו שניה, כי לאונרדו מגיע בדיוק בשמונה בלי שניה איחור. אני מופתעת, רוב המאפיונרים לא חושבים שזו בעיה לגרום לאישה לחכות להם בנעלי עקב בחוץ, בקור יותר מעשרים דקות. מניסיון. אבל משום מה לאונרדו שונה, הוא גם המאפיונר היחיד שגרם לי להרגיש בטוחה לידו, ולגרום לי להאמין שהוא לא ישתמש בידיים שלו למשהו אחר חוץ מלחנוק אויבים. אולי כי הוא הקאפו הבא - הוא היורש וכל חייו הוא היה צריך לעמוד בציפיות הגדולות של כל הארגון והמשפחה שלו, ולכן הוא לא מתנהג זבל מפונק כמו כל שאר המאפיונרים.
לאונרודו מתנהג כמו ג'נטלמן אמיתי ויוצא מהרכב כדי לפתוח לי את הדלת שאכנס פנימה. אני מסמיקה כמו ילדה בתיכון ואני מודה לאל ששמתי מספיק איפור כדי שלא ישים לב יותר מדי.

" הכל טוב?" אני שואלת את לאונרדו שמביט בי במבט אפל מהרגע שהתיישב לידי במושב הנהג. " מה זאת החתיחת בד הזאת?!" הוא ממלמל בכעס ואני נרגשת לראות את הבעת פניו בפעם הראשונה שמשקפות משהו חוץ מאדישות אין סופית. " מה?" אני שואלת מופתעת. אני חלמתי או שהוא העיר הרגע על הלבוש שלי?
" את האישה שלי מעכשיו. את לא יכולה להראות את עצמך ככה בציבור" קולו קר אבל העיניים שלו שורפות אותי. " אתה ארוסי לא הסטייליסט שלי! וחוץ מזה אני נראת מדהים בשמלה הזו! שלא תעז לרדת עליה, קניתי אותה מהמעצבת גבריאל - אתה יודע כזה זה עלה לי?!" אני מתפרצת בכעס לא מוסבר, כי בדרך כלל אני נימוסית להפליא כלפי 'אלה שחושבים את עצמם החתנים לעתיד שלי' אבל לאונרדו פשוט גורם לי להיות בנוח לצעוק עליו. וחוץ מזה, הוא לא אמור ללקלק שפתיים ולומר ' את נראת מדהים כל הגברים ימותו מקנאה שתיהיה לידי?' - כמו כל הגברים שקיימים?! במקום להיות כועס שאני חושפת עור??
" זאת הבעיה. את נראת יותר מדי טוב אנג'ל ואני לא מוכן בשום אופן שהרוסים או היפנים יקבלו תמונות שלך ככה איתי, ויאוננו על זה במשך שנים" קולו נמוך וקר. אני כמעט מתה מבושה שהוא אומר לי את האמת בפרצוף ומעיר את הערת אוננות. מביך. לי.
" בדיוק בגלל זה אני מאורסת לגבר גדול וחזק שיהרוג את כל מי שינסה להסתכל עלי יותר מדי" אני אומרת בחיוך מתוק ורעיל ולאונרדו נאנח בתסכול. אני ממש גאה בעצמי שהצלחתי לגרום לו להתעצבן ככה. עוד קצת וגם הפנים שלו השתנו להבעה אחרת חוץ מקרח.
" הדבר הראשון שאני יעשה אחרי ליל הכלולות הוא לשרוף את השמלות האלה שחושפות רק את מה שאני צריך לראות" לאונרדו ממלמל בשקט ואני עושה את עצמי לא שומעת כי הסצנה קנאה הזאת מוזרה לי מדי ואני לא יודעת מה לומר מבלי להוציא את עצמי מטומטמת. כלומר גם אחים שלי ניסו לשרוף לי את הבגדים ולא פעם אחת בגלל אותה סיבה. פשוט... לאונרדו הוא לא אחים שלי והוא לא מחוייב עלי בכלל עד שניתחתן [ אם נתחתן!] אז מוזר שהוא רכושני כל כך לפני החתונה ומסיבת האירוסים.