פרק שתיים עשרה:
ארוחת הערב במסעדה הייתה נוראית בלשון מעטה. מעולם לא ציפיתי לסוף הארוחה כמו שציפיתי הערב. זה היה התגשמות הסיוטים. ולא מספיק שזה היה סיוט מהלך, אלא גם התוכנית שלי הלכה לפח לחלוטין. לאונרדו כבר לא אותו גבר שיצאתי אתו פעם, הוא השתנה. מאוד. הוא כבר לא מביע רגש בכלל והפנים שלו לא מחייכות או מביטות בהתנשאות כמו שתמיד נהג לעשות פעם.
כן. אני יודעת. מסכנה שכמותי שהולכת לחיות עד המוות עם רוצח, מאפיונר חסר לב שכל העולם נתון לחסדיו.
הדבר היחיד שמנחם אותי זה שכשאני ולאונרדו יוצאים מהמסעדה זה שהרכב האפור כבר לא נמצא בחניה. וזה גורם לי שוב לחשוב למה לעזאזל שהקאפו ישלח חיילים לעקוב אחרי הבן שלו. כלומר, הבן שלו הוא היורש שלו - הוא לא סומך עליו מספיק כדי שיסתובב לבד?
" אני מצטערת על הערב. לא חשבתי שזה ילך ככה" אני אומרת בעדינות ללאונרדו שנראה זועם ואדיש בו זמנית. הגבר הזה משגע אותי, ולא במובן הרומנטי.
" אל תעזי להתנצל על דברים שאת לא אחראית עליהם" הוא אומר בקול הדומיננטי הזה שלו שגרם ליותר מאלפי גברים להתחנן לרחמים. " ובכן, בכל זאת - אלה חברות שלי וקיוויתי שזה יסתדר טוב יותר" אני פתטית ואני יודעת, אבל חבורת הפלסטיק באמת היו כלבות היום ויותר מהרגיל. בדרך כלל אין לי בעיה שאנחנו כלבות, אבל היום זה היה שונה מדובר בקאפו ובעלי לעתיד - הן לא יכלו לתת קצת כבוד בסיסי?
גדלתי במשפחה שונה מאוד משלהן ובמשך השנים שמתי לב להבדלים בינינו, אבל מעולם לא שמתי לב לזה כמו הערב - שהן זלזלו בקאפו העתידי של הארגון. אני לא מעריצה את לאונרדו, כלומר אני ממש מתעבת את הגבר הזה - הוא יצא איתי בחוגים שלנו ואז התארס בלי הודעה מוקדמת עם הכלבה הזאת מריה. אבל הוא בכל זאת הקאפו העתידי של כל הארגון, הוא הראש והכתפיים העתידיים של הפמיליה.
" בתור אשתי לעתיד את לא יכולה להתנצל. המילה שלך היא החוק מבחינת האחרים - תרימי את עצמך לתפקיד שלך " לאונרדו אומר בקול הקר ואכזרי הרגיל שלו ואני מצטמררת לחלוטין. ולא הקול הזה הוא לא הסיבה שאני מצמידה את ירכי באי נוחות. לא לחלוטין לא. אני מכחישה עד שזה יהיה אמיתי.
" אני יודעת, אבל אני יכולה להתנצל בפניך, לא?" הקול שלי תוקפני ועייף. וממש מתחשק לי גלידה. לא שזה קשור לסיטואציה כרגע.
לאונרדו שותק במשך שאר הנסיעה ולא מתייחס לדברי, ולמרות שזה ממש מעצבן אותי אני מתעלמת כמוהו. איזה גבר מאפיה אידיוט. מכעיס אותי שאני בקושי יודעת עליו. אומנם " יצאנו" לפי המונחים של הארגון, אבל מעולם לא דיברנו יותר מ - תרצי לחלוק איתי את הריקוד הזה העלמה פורטדו? בעונג רב - אני יודעת עליו את מה שכולם יודעים וזה מעצבן אותי כי עכשיו יותר מתמיד, בפעם הראשונה בחיי. אני מתעניינת בגבר. אני מתעניינת בו ולמה הוא יותר קר ואכזרי מאי פעם. כי הוא בוודאות לא היה ככה לפני האירוסים למריה. אני רוצה לדעת מדוע הוא משחק במשחק המעוות של אבא שלו ונותן לו לשלוט בו ולשלוח אחריו חיילים כדי שידווחו על מעשיו. האם זה בגלל מסע הרצח שהיה אחרי האירוסים? או האם זה בגלל רגשות האשמה שיש לו שהוא רצח את הארוסה שלו שהיא הובלה אליו בכנסיה?
למה הוא כבר לא מחייך את החיוך הכובש שלו? למה הוא לא מרים את הגבה שלו האדישות במצחיקה? לאונרדו מנדריאולו עולה לי על העצבים.
YOU ARE READING
מאפיה בוורוד
Romanceחבורת הפלסטיק. אין אחד שלא מכיר אותנו - ובמבט אחד עלינו והוא יבין שכדאי לו להכיר. הבנות הכי מפונקות, עשירות, שוות ולוהטות באזור. מתערבת איתכם שהופענו בהרבה חלומות של גברים והרבה בנות היו מתות להיות אנחנו. אבל יש חוקים - וחוק מספר אחד - לא מצרפים...
