מאפיה בוורוד

פרק 3

פרק שלישי:

מאוחר יותר שאני בדרך לקניון לפגישה עם הבנות, ובדרך אני תוהה לעצמי אם החיים שלי היו שונים אם לא הייתי נולדת למשפחה של מאפיונרים רצחניים. אם הייתה לי קצת שליטה ואנשים שפויים ונורמלים שהיו נותנים לי להיות חופשיה ולעשות כרצוני. אבל אני אפילו לא צריכה לתהות כדי לדעת שכן - אם לא הייתי נולדת למשפחה הזאת, אין לי ספק שהייתי דומה יותר לשאר העולם.
כי אני לא כמו לוסינדרה - שיכולה לשכב ולצאת עם כל בחור שהיא רק רוצה - יכולה להתלבש כיצד שהיא רוצה ואיש לא יעיר לה.
אני לא כמו ליסה - שיכולה ליסוע ולטייל בכל העולם בלי עשרה שומרי ראש - שיכולה לחייך ולהיות מתוקה לכל אדם ברחוב.
אני לא כמו זוסלין - שיכולה לחיות בחופשיות ולבד בדירה בלי הגנה וגברים - שיכולה לעבוד במשרה מכובדת ולהיות שם בזכות הכישורים שלה ולא הדם.
אני לא כמו קרו - חייכנית מלאה באור ותמימה שהעולם יפה ומלא אנשים טובים.

תמיד אני יהיה שונה וחריגה מהשאר - כי אני מהמאפייה - המשפחה שלי נולדה לדם ותמות לדם. אני לא מלאכית ולא נסיכה כמו שהשם שלי מציין - אני בדיוק ההפך.
שטן.
אבל טוב, אין מה לעשות נולדים לדם ומתים למענו.

כולם חושבים שחבורת הפלסטיק עסוקה רק בבגדים, נעליים, בנים ואיפור. אז תנו לי לגלות לכם סוד. זה ממש לא נכון. אנחנו עסוקות גם בלק, פרסום ברשתות, שידוך, תיקים, רמיסת בנות פתיות, העצמת נשים וטיפול באקסים ומטרידנים שהמשטרה לא מטפלת. למה ממעיטים בערך שלנו? לא יודעת. אולי כי הם אנשים מגעילים שבמבט אחד מחליטים את הדעה שלהם על הבן אדם.

כמו שירה המחומצנת.

אישה שכרגע יושבת בצד בזמן שהעובדות שלה משייפות לנו את הציפורניים - היא פולטת מידע בלי סוף על בנים שהיא מכירה ותוכל לשדך לנו. היא מצחיקה אם היא חושבת שחבורת הפלסטיק תיקח המלצות לחיי מין מאישה בת שלושים ושמונה שרווקה כבר יותר מעשור. " אין לך מידע יותר חשוב?" אני פולטת בעצבנות ואישה שמורחת לי לק אדום על הציפורניים נרתעת בחשש, ואז חוזרת מיד לעבוד שאני נועצת בה מבט רצחני. " אא - מה יותר חשוב?!" שירה המחומצנת מצחקקת ואני כל כך קרובה להזעיק את החיילים שלי כדי יכניסו לה שכל וכדור לראש. " ספרי לנו כל הבן דוד המטומטם שלך! זה נכון שהוא אנס מישהי ולא קיבל שום עונש?" קרו שואלת בהתלהבות - מסיבה לא מובנת היא ממש אוהבת את שירה המחומצנת. אני ולוסינדרה מחליפות מבטים בגלגול עיניים - שתינו לא סובלות אותה עוד יותר את הסיפורים שלה על המשפחה שלה.

מאוחר יותר אחרי הסיוט עם שירה המחומצנת והסיפורי מין המזעזעים שלה. חבורת הפלסטיק יושבות במסעדת יוקרה - וכמו תמיד אחרי מנת רכילות טובה ובראנץ טעים - אנחנו מעבירות מידע בינינו על השבוע שעבר. " ובכן הוא היה עם אגו וביטחון הרבה יותר גדולים מהזין שלו" לוסינדרה מסיימת את דבריה וקרו, זוסלין וליסה מתפקעות מצחוק כמו תמיד שלוסינדרה מספרת סיפור מטומטם שלה עם בחור. " אצלי לא היה טוב השבוע, העוזרת בית החדשה שלנו היא אמא של חברה שלי לשעבר ששונאת אותי - ובקיצור היא מנסה כבר שבוע לפגוע בי אז פיטרתי אותה והיא נראה לי שונאת אותי הרבה יותר" ליסה סיפרה בתורה בחיוך עצוב ומבט עייף. רציתי להעיף סתירה לאמא הזאת - ליסה סבלה כל חייה בשכונות עוני מבריונות, ועכשיו שהיא סוף סוף חיה בפאר ועושר והיא חלק מחבורת הפלסטיק, היא לא אמורה לחוות בריונות שוב מהעבר שלה. " רוצה שנטפל בה?" אני שואלת ברצינות ולא ממצמצת אל הבנות שמביטות בי זועפות. " אנחנו לא פוגעות בנשים - רק בגברים מטומטמים " אומרת קרו זועפת - " אנחנו לא כמו גברים למה שניפגע בנשים?" אני כמעט מפוצצת את הכוס זכוכית שבידי שמלאה בקפה לשרוד, אחרי הגיהנום שעברת יעם שירה המחומצנת. " את יודעת שאני בעד אחוות נשים ואני מאמינה שנשים צריכות לשמור אחת על השניה. אבל ברגע שמישהי פוגעת באישה - היא עוברת את החוקים של אחווה נשית ראשונה - לכן מותר לנו לפגוע בה כי לא אנחנו התחלנו" אני אומרת בטון הכי סבלני שלי ומנסה לא להתפרץ בעצבים. אמא שלי נרצחה בידי הפילגש של אבא שלי. או במילים מודרניות יותר, המאהבת של אבא שלי. אני כועסת רצח על אבא שלי, אבל אין טעם, כי תמיד היו לו כמה נשים והיה לו קשה להגדיר בראש מישהי אחת שרק איתה הוא מזדיין. אבל אני כועסת עליו שהוא קנה לה דברים, ודאג לה למשכורת שהיא מצצה לו, כי אם הוא לא היה עושה את זה כנראה שלא היה לה מספיק אומץ וביטחון להרוג את אמא שלי. מאז אני דואגת מאוד לבדוק עם איזה סוג נשים אני מתחברת, כי יש כאלה שכל כך שפלות שאני לא רוצה אפילו להביט לכיוונן או לנשום את החמצן בסביבתן.
כמו המזדיינת שגורמת לליסה להיות עצובה.