בלה ~
אבא שלי היה חייב למאפיה.
לא היה לו כסף בשביל לשלם להם אז הוא היה צריך למות כמו כל אחד היה מחוייב למאפיה.
הקאפו חשב שיש לו יותר ערך שאבא שלי חיי וחייל שלו , אז כמובן שאבא שלי הסכים להיות החייל שלו מאשר למות.
אני מתקדמת למראה שבחדר שלי ומסתכלת על עצמי במראה בתלבושת אחידה המפונפנת הזאתי. לא הרגשתי שייכת לתלבושת האחידה. לא בגלל שזה בית ספר של מאפיונרים , בגלל שזאת לא אני. אני לא הייתי כמו כל בחורה שמה שמעניין אותה זה בגדי מעצב ומה לקנות היום או מחר , אני נולדתי לקבל את מה שאין ואני לא מרגישה שחסר לי משהו.
"בלה? את מוכנה?" אמא שלי קוראת לי מהמטבח.
"כן , אני באה." אני אומרת. אני נותנת לעצמי עוד מבט קטן במראה לפניי שאני מרימה את הילקוט ויוצאת מחדרי לכיוון המטבח.
אני וההורים שלי גרים בבית קטן בשכונת עוני באיטליה , נולדתי לפשעים שיש בשכונות כל לילה אבל אף פעם לא הייתי חלק מזה. ועכשיו? ועכשיו המשפחה שלי חלק מהמאפיה האיטלקית.
אני מחייכת לאמא שלי ומנשקת אותה על הלחי.
"את יפה בלה." אמא שלי אומרת ומחייכת , ההורים שלי היו כבר מבוגרים לגיל שלהם , רוב השנים שלהם בנישואים הם לא הצליחו להיכנס להריון ואז קרה הנס שאני באתי.
"גם את יפה אמא." אני אומרת ומחייכת. אני חושבת שלאמא שלי היה קשה העובדה שעכשיו אנחנו חלק מהמאפיה האיטלקית אבל היא לא אמרה כלום , היא כנראה הבינה שזה עדיף מאשר לבכות רוב חייה על מות בעלה.
אני לא יודעת מה אבא שלי עשה שהוא היה מחוייב למאפיה ואני גם חושבת שלא הייתי רוצה לדעת , יש דברים שעדיף שלא נדע.
"בלה , תקחי את האוטו." אבא שלי אומר שהוא נכנס למטבח עייף וקוטע אותי המחשבות שרצות בראשי.
"תודה , אבא." אני אומרת בחיוך קל. לקחתי את מפתחות הרכב ויצאתי מהבית.
נסעתי לכיוון הבית ספר של ילדי המאפייה בלחץ.
הנסיעה הייתה שעה מהבית שלי אבל הגעתי יותר מהר נסעתי על 110. כשהגעתי ראיתי את הבית ספר. הוא היה גדול נראה כמו בית ספר של לפני מאות שנים. לא הרגשתי חלק כולם פה עשירים שחיים בסרט.
פעם הייתי חולמת ללמוד פה , אבל ברגע שגילו לי שאני באה לפה הבנתי לבד למה זה בית ספר פרטי לעשירים. זה היה הבית ספר של הילדים של המאפיה.
יצאתי מהאוטו והוצאתי את החפיסת סיגריות שלי. הדלקתי אותה ואז נערה אחת התקדמה לכיווני.
התחלתי לעשן בגלל חרדות.
ראיתי את סבא וסבתא שלי נהרגים מול עיניי. הייתי בת 15 , לא ידעתי איך להתמודד עם האירוע. טוב , לא כל יום את רגילה לראות את סבא וסבתא שלך נהרגים מול העיניים שלך. הרגשתי לחץ ופחד בלתי מוסברת כל פעם שאני רואה מישהו שהיה דומה לבחור.
לעשן סיגריות לא הייתה אופציה טובה , אבל זאת הייתה דרך ההתמודדות שלי.
YOU ARE READING
בית ספר למאפיונרים {1} בשכתוב
Mystery / Thrillerספר ראשון בסדרה♥ {גמור} הספר נמצא בשכתוב♥ בלה ~ לא גדלתי כחלק מהמאפיה ולא נולדתי למאפיה. אבא שלי היה מחוייב לקאפו של המאפיה האיטלקית אבל הקאפו הבין שהוא יעזור לו יותר כחייל פשוט. כשאבא שלי הצטרף למאפיה רשמית , אבא שלי אמר לי שאני צריכה לעבור לבית ספ...
