פרק 42

1.1K 96 66
                                    

בלה ~

לבשתי שמלה שחורה ארוכה עם נעליי עקב שחורות.

ואיפור עדין , השיער שלי גלש לאורך כל הגב.

תרזה לבשה שמלה אדומה בצבע יין , באותו סגנון של השמלה שלי רק עם צבע אחר , השיער של תרזה היה אסוף לגולגול ואיפור עדין.

"בנות , אנחנו צריכות לצאת , האורחים כבר מתחילים להגיע" אמא שלי מעדכנת ומזרזת אותנו. הודענו לפרנצ'סקה שיצאנו ושהיא תרד לאוטו.

פרנצ'סקה ירדה כשהיינו באוטו , התחלנו בנסיעה לכיוון האולם.

כשהגענו האולם היה כבר מפוצץ באורחים.

החזקתי את ידייה של תרזה והלכנו לחפש את הגברים.

"את עדיין יכולה להתחרט" אני לוחשת לה.

"אני רוצה להיות פה" תרזה אומרת , אבל יכולתי לראות את ההתכווצויות שלה.
לא ידעתי איך לעזור לה , אבל גם אי אפשר לעזור למישהו שלא רוצה בעזרה.

מצאתי את אנטוניו וגופי נמשך לכיוונו בחיוך.

הגברים שהיו פה היו מפחידים , לא הכרתי אותם ואני חושבת שגם לא רציתי להכיר.
אבל אנטוניו לא יתן להם לפגוע בי , כי אם אחד מהם ייגע בי הוא יהרוג את כולם.

"יפה" אנטוניו אומר כשאני עומדת מולו.

פאולו ותרזה הלכו לצד ואני הייתי עם אנטוניו.

"אנטוניו" אני אומרת.

"את נראית מהממת" אנטוניו לוחש לי.

"גם אתה נראה טוב" אני אומרת  ואנטוניו אוחז במותניי.

לאחר זמן קצר שאני ואנטוניו דיברנו , זוגות התחילו לבוא לפה בשביל לברך אותנו על הנישואין.

"מזל טוב אנטוניו , ומזל טוב לך בלה" הקאפו של צרפת מברך , ואם אני זוכרת נכון קראו לו לואי.

"תודה רבה" שנינו אומרים ביחד , המבט של אנטוניו היה אדיש , אבל זאת רק המסכה שלו.

"בלה , אולי תלכי להסתובב עם אישתי?" לואי שואל ואני מהנהנת.

אני ואישתו של לואי , מרלין.
מסתובבות באולם.

"איך זה להיות אישתו של הקאפו?" אני שואלת.

"מצופה ממך הרבה , ואם יש תקופות שיש מלחמות , את לא תראי אותו כמעט" מרלין אומרת.

"איך את ואנטוניו נפגשתם? אתם נראים צעירים" מרלין אומרת.

"למדנו ביחד , לא נולדתי למאפיה כמוך , אבל כשנכנסתי בגלל חוב של אבא שלי הייתי צריכה לעזוב את החברים שלי ואת הבית ספר שלי בשביל הבית ספר של המאפיה" אני מספרת.

"אהבה צעירה" מרלין אומרת בחיוך קטן.

"כן" אני אומרת.

"איך את ולואי הכרתם?" אני שואלת.

בית ספר למאפיונרים {1} בשכתובWhere stories live. Discover now