אנטוניו ~
ישבנו באוטו 10 דקות. ואז נשמעו דפיקות על הדלת.
פאולו מחייך חיוך מנצח , הוא מוריד את החלון ולוקח את ההזמנה שלו , אני וטיאגו מסתכלים עליו במבט רצחני.
"מה? , הייתי רעב לא אכלתי כל היום" פאולו מוחה.
"עוף מפה , לא ראית שום דבר" אני אומר לשליח במבט רצחני , השליח ברח בריצה בבכי.
"ילד הזוי , באמא" טיאגו אומר בעייפות ונאנח.
"קיבלתי הודעה מלורנצו , אפשר להכנס" טיאגו אומר , אני ופאולו יוצאים ביחד עם החיילים שהגיעו , טיאגו נשאר באוטו בשביל להגיד לנו איפה פנוי.
אני דורך את הנשק שלי וככה גם כולם.
אנחנו יורים בשומרים שהיו שם באקדח משתיק. אני מסמן לחיילים שלי שיכנסו בזמן שאני ופאולו מחכים לסימן של טיאגו.
"אתם יכולים להתקדם" טיאגו אומר באוזנייה , אני מסמן לפאולו ואנחנו מתקדמים.
אנחנו מתחילים לירות בכל חייל ספרדי שאנחנו רואים , דאגנו כמה שיותר ולא לירות בחפים מפשע.
"בוס , אני חושב שהיא למטה" לורנצו אומר כשהוא נעמד לצידי דרוך.
"טיאגו , אני צריך שתבדוק לי את הקומה למטה" אני דורש.
"על זה" טיאגו מחזיר.
"אנטוניו תזהר!" פאולו צועק , אבל נשמעה ירייה וראיתי רק גופה נופלת.
"תודה לורנצו" אני אומר באדישות ולורנצו מהנהן.
"למטה יש הרבה חיילים ספרדים , שיהיו איתכם מלא חיילים" טיאגו מודיע , אני מסמן לכל החיילים שלי לרדת לכיוון המרתף לאחר שסיימנו לירות בכל מי שראינו בקומה.
אנחנו יורים בכל מי שמנסה לירות בנו.
"כוסעמק!" פאולו צועק.
"טיאגו , אנטוניו נפצעתי אני צריך שמישהו יחפה עליי" פאולו אומר דרך האוזנייה.
"לעזאזל" אני רוטן.
"איפה ירו בך?" אני שואל דרך האוזנייה.
"בבטן" פאולו אומר ואני מתחיל להתעצבן.
"טיאגו תדאג לו הסעה בחזרה הביתה" אני דורש.
"תלך בחזרה לאוטו שלי ותחכה עד שחייל יבוא ויקח אותך בחזרה לאחוזה" אני דורש מפאולו.
"אנטוניו , יש חדר אחד עם 20 חיילים , תפנו ימינה" טיאגו אומר , אני פונה ימינה ביחד עם כמה חיילים.
"לאיפה עכשיו?" אני שואל.
"תמשיכו ישר זה החדר הכי אחרון" טיאגו אומר. רץ לכיוון החדר הכי האחרון כשאני דרוך עם אקדח.
YOU ARE READING
בית ספר למאפיונרים {1} בשכתוב
Mystery / Thrillerספר ראשון בסדרה♥ {גמור} הספר נמצא בשכתוב♥ בלה ~ לא גדלתי כחלק מהמאפיה ולא נולדתי למאפיה. אבא שלי היה מחוייב לקאפו של המאפיה האיטלקית אבל הקאפו הבין שהוא יעזור לו יותר כחייל פשוט. כשאבא שלי הצטרף למאפיה רשמית , אבא שלי אמר לי שאני צריכה לעבור לבית ספ...
