פרק 25

1.3K 108 85
                                    

אנטוניו ~

התעוררתי על מיטה לא מוכרת , אני מסתכל על הצד השני של המיטה ואני רואה את בלה.

היא הייתה שלווה , ראיתי ששנינו עם אותם בגדים מאתמול בערב.
אני מנסה להיזכר באירועי אמש שהוביל אותנו לרגע הזה.

אני מעיר אותה בנשיקות קטנות על צווארה החשוף.

"אמא תקחי את הכלב מפה" בלה צועקת מתוך שינה.

"אין לנו כלב בלה , על מה את מדברת?" אמא שלה שואלת אותה בצעקה , בלה מתעוררת בבום ומסתכלת עליי , ואני צוחק עליה.

"חשבת שאני כלב?" אני שואל אותה בהתחכמות , בלה מעקמת את אפה.

"אתה מסריח מהפה" בלה אומרת.

"גם את מסריחה מהפה , וזה לא נותן לי סיבה לעקם את אפי מהסירחון" אני מחזיר לה בעוקצנות.

"זה לא יפה להגיד את זה לאישה" בלה אומרת.

"את רמזת שאני כלב" אני אומר לה. אני בודק מה השעה מהטלפון שלי ואני רואה שאני צריך כבר ללכת.

"אני צריך ללכת" אני אומר לה ומנשק אותה בשפתייה.

אני קם מהמיטה ומסדר את החליפה שלי.

"ביי , יפה" אני אומר לה ויוצא מהבית שלה.

הטלפון שלי צלצל ועל ההצג היה פאולו.

"הלו" אני אומר.

"הלו בתחת שלי , איפה אתה!? אתה אמור להגיע כבר!" פאולו צועק.

"מי אתה שתצעק עליי" אני שואל אותו.

"אבא שלך מתחרפן" פאולו אומר.

"אני בדרך , פאולו" אני אומר ומנתק את השיחה , אני נכנס לאוטו שלי ומתחיל בנסיעה מהירה לכיוון הבית שלי.

תוך חצי שעה הגעתי הביתה , יצאתי מהאוטו והתקדמתי בהליכה לכיוון הכניסה הראשית.

"בוקר טוב מר סלבטורה" העוזרת הבית אומרת לי ואני מהנהן לכיוונה.

אני עולה במדרכות לכיוון החדר פגישות , החיילים שעומדים בחוץ רואים אותי ופותחים לי את הדלתות , כל המבטים הופנו לכיווני.

אבל מבטי נשאר על מבטו של אבא שלי , שהיה אדום מרוב זעם.

"איחרת" אבא שלי אומר , אני מתקדם למקום שלי שליד פאולו.

"אה באמת? חשבתי שאני בזמנים" אני אומר לו באדישות.

"אל תנסה אותי ילד" אבי אומר בזלזול.

"אתה מזלזל ביכולות שלי , אבא" אני אומר בזלזול.

"אני עוד אדבר איתך , ילד" אבא שלי אומר.

"אני דווקא חושב שסיימנו את הנושא , עכשיו אם לא אכפת לך אתה יכול להתחיל את הפגישה" אני אומר לאבי.

בית ספר למאפיונרים {1} בשכתובWhere stories live. Discover now