תסמן אותי שלך

~15~

**קאי**
״מה אתה מתכוון לעשות עם זה?״ ניק שואל אותי כשאנחנו מחכים לאבי במשרד. ניקה עדיין ישנה, אני לא רוצה להתקרב אליה לפני שאני אדע מה אני עושה איתה. אני לא יכול להתקרב אליה יותר מדי, בלילה היא הצמידה את גופה אל החזה שלי תוך כדי שהיא ישנה וזה היה נוח בצורה שלא תיארתי לעצמי. יכולתי להזיז אותה ממני ולבקש שיארגנו לה חדר אחר אבל לא רציתי. היה לי נוח לכמה רגעים להרגיש שמשהו שייך לי. שאני אחראי לה. פתאום אני מבין כמה כוח קיבלתי בידיים ואני רוצה עוד מהתחושה הזאת. אני רוצה לשלוט בה. להרגיש שהיא שייכת לי כמו שהיא באמת. כשהיא דיברה איתי על זיונים לא חשבתי שזה ישנה לי משהו אבל החיה הרכושנית שבי יצאה ואני מוכן להרוג כל גבר שרק העז להסתכל עליה. לא בגלל רגש מזוין, היא פשוט שלי. אני לא אוהב לחלוק צעצועים.
ניק בוהה בי במבט מוזר ואני יוצא מהבועה ששהיתי בה חזרה למציאות.
״מה אחי?״
״שאלתי מה אתה מתכוון לעשות עם מה שקרה אתמול?״
״אני חושב שאני יודע איך להפיל את הרוח המזדיינת ההיא״ אני אומר בחיוך והוא מביט בי בבלבול.
״מה לעזאזל?״
״מי שפר- ״ אני מפסיק לדבר כשדלת המשרד נפתחת ואבא שלי נכנס עם אחד משומרי הראש שלו. ״אני אסביר כבר לשניכם״ אני אומר ואבא שלי מסתכל עליי במבט חודר.
״תסביר לשנינו מה?״ הוא מתיישב מולנו במצב רוח רע.
״מה קרה?״ אני שואל כי מהמבט שלו אני בטוח שקרה משהו.
״יש דיבורים בעיר קאי״ הוא מוריד את המשקפיים שלו ומניח על השולחן בייאוש. ״אחרי הפריצה אנשים חושבים שנחלשנו. אנחנו חייבים לתקן את זה״
״איך הגעת לזה? בסך הכל שני אנשים-״
״אין לנו רתיעה. אנשים פורצים לנו לבית בלי פחד. פעם אנשים היו רועדים מלשמוע את שם המשפחה שלנו קאי. אני צריך שתחזיר את הכבוד למשפחה שלנו״ אני פתאום רואה את סימני העייפות בעיניו ואת הצער שלו. אבא שלי בנה את כל האימפריה הזאת לבדו והוא שונא להיות חסר שליטה. בדיוק כמוני.
״אלה בסך הכל שני מזדיינים שאני מתכוון לטפל בהם. כבר יש לי תוכנית. דאורס זה שם עם כבוד וזה יישאר ככה כל עוד אני חי״ אני מבטיח לו והוא מהנהן בראשו לאות תודה. ניק מסתכל עליי מהצד במבט מבין. הוא יודע שאני לא רוצה לאכזב את אבי.
״על מה חשבת?״ אבא שלי שואל ואני מתחיל לחייך.
״יש לי כיוון לגבי הרוח. אחרי שנחסל אותה אף אחד לא יעז להתעסק עם המשפחה שלנו״ אני אומר בגאווה ואבא שלי מביט בי בעניין.
״מה פספסתי?״
״מי שפרצו לכאן אתמול היו מארק וביל, מארק הוא הקאפו הנוכחי בניו יורק והבן שלו מתוכנן להחליף אותו בזמן הקרוב.״
״למה הם עשו את זה? אני מקווה שמצאת אותם״ הוא שואף אוויר בכעס. אף פעם לא היה לנו יחסים מסויימים עם המאפיה בניו יורק. לא היינו צריכים. אנחנו לא צריכים אף אחד מחוץ לאימפריה שלנו.
״אני לא מתכוון לחסל אותם עכשיו אבא״
״מה?״
״מסתבר שהם הגיעו בשביל השבויה הקטנה שלי. ניקה הייתה אמורה להתארס עם ביל. זה היה ההסכם שאבא שלה הבוגד ניסה לעשות מתחת לאף שלנו״ אני שותק לרגע כדי לתת למילים שלי לשקוע ואני ממשיך. ״הם דיברו איתה על הרוח, הם יודעים משהו שאנחנו לא״
״למה אתה לא מארגן חיסול?״ זאת השיטה הרגילה שלנו. אנחנו מחסלים כל אחד שמעז להתעסק איתנו. אבל הפעם יש לי תוכנית גדולה יותר. יעילה יותר.
״יש לי משהו יותר טוב. אני מתכוון לקחת מהם את השליטה במאפיה בניו יורק. אנחנו נגרום להם להצטער על הרגע שהם נכנסו לנו לבית״
״איך נעשה את זה?״ ניק שואל לידי.
״נשתמש בניקה. היא תרגל אחריהם בשבילי. אני רוצה להכניס אותה לתוך הבית שלהם כדי להוציא מידע על העסקאות שלהם ולהוציא מידע שימושי על הרוח״
״אתה לא יכול לסמוך עליה בשביל שהיא תרגל אחרינו בן, בשנייה שתוריד ממנה את העיניים היא תברח לך״
זה החלק הכי טוב.
״אל תדאג אבא. אני מתכוון לחנך אותה לפני. היא לא תעז להמרות את פי״
״מתי אתה מתכנן להוציא את התוכנית לפועל?״ הוא לא סומך עליה אבל הוא כן סומך עליי. אני לא אאכזב אותו.
״תן לי שבועיים. בינתיים תשדרו עסקים כרגיל. ניק -״ אני מסתובב להסתכל עליו. ״אני רוצה שתמצא כל פרט מזוין על המשפחה שלהם. על העסקים שלהם. אני רוצה שתעקוב אחרי כל צעד שלהם בשבועיים הקרובים״ הוא מהנהן לעברי בחיוב.
״תעדכן אותי איך מתקדם עם ניקה״ אבא שלי אומר וקם מהכיסא שלו. הוא יוצא מהמשרד ואחריו שומר הראש שלו.
אני מתכוון לקום וניק קורא לי לחכות.
״אתה לא רוצה לתת לניקה לראות את אחותה?״ הוא שואל בטון מאשים. מה לעזאזל?
״לא בזמן הקרוב. למה?״
״אחותה רוצה לראות אותה. חשבתי שאפשר לתת להם להיפגש אחי״
״ניק. אולי החלטת להיות נחמד לדיאן ואתה מנסה להיות שם בשבילה וכל השיט הזה אבל אל תתערב ביחסים שלי עם ניקה. אני לא שוכח שהיא בת של בוגד. וגם אתה לא צריך לשכוח. יש סיבה שהם אצלנו. זה עונש לא פרס״
״אני לא חושב אחרת. אבל דיאן רק עכשיו בת 14, היא קטנה מדי לעולם הזה״ הוא אומר ויש לו מבט מוזר בעיניים.
״אתה לא יכול להרגיש אליה משהו כן?״ אני אפילו לא מתחיל לדבר על הגיל. ניק ואני באותו הגיל. 24. הוא עשור מעליה.
״אני לא _ לעזאזל קאי. אני לא יודע. אני לא רוצה שיהיה לה רע״
״אתה פשוט מרחם עליה, זה קורה. תעשה מה שבזין שלך אבל אל תיתן לזה להפריע לך בעבודה״ אני אומר לו ומתקדם לדלת.
״למה מפריע לך שניקה תראה את אחותה?״
״אני מתכוון לאלף אותה בשבועיים הקרובים ואני לא חושב שלתת לה לראות את אחותה זה מה שיעזור לה לרגל בשבילנו. היא רק תשנא אותנו יותר.״
״אז מה התוכנית שלך? היא שונאת את כולנו בכל מקרה״
״אני מתכנן לשנות את זה. אני אגרום לה לרצות להישאר אצלי מרצונה״ אני מחייך כשאני חושב על זה ואני מסיים את השיחה ויוצא מהמשרד. הגיע הזמן להעיר את ניקה.