תסמן אותי שלך

~10~

**קאי**
התנהגתי כמו שצריך. גרמתי לה להבין איך זה יעבוד מעכשיו. הייתי קר ואדיש כמו שאבא לימד אותי. אבל היא בכתה.
בכל מצב אחר אני מעריך דמעות, אני אוהב לענות גברים חזקים עד שהם נשברים ובוכים לידי. אני אוהב את הקול של השבירה הנפשית הזאת. אבל לא את שלה.
כשהבכי יצא ממנה לא שלטתי במצב, לא שלטתי בכלום למעשה. רק רציתי שהיא תפסיק לבכות. למה אכפת לי? אני לא יודע. אולי בגלל המראה העדין שלה. השיער הג'ינג'י שמתפתל מאחורי גבה עד למותניה, עורה החיוור שנותן לה מראה מלאכי. עם עיניה הכמעט שחורות שנצצו קודם מבכי. אני פשוט נפלתי בפח שלה. אני צריך להתרחק ממנה קצת ולהתאפס על עצמי. אני יורד למטה ובמדרגות אני פוגש בשיין, המשרתת הקבועה של הבית. אני מבקש ממנה להביא לניקה אוכל ואני מתקדם אל הסלון של הבית, שם אני מוצא את סרינה עם החברה המציקה שלה, דרין. כל השאר כבר הלכו.
אני מתקדם לעברן ודרין מביטה בי בתאווה לא מרומזת. אני סולד מבחורות כמוה. היא פשוט לא מבינה שזה לא הדדי.
״תשאירי אותנו לבד״ אני פונה אליה ומביט על סרינה במבט קר. אני חסר רגשות, תמיד אמרו לי את זה, זה תמיד עובד לטובתי.
״הא... טוב. ביי סרינה״ היא מתקרבת לחבק אותה וכשהיא מתנתקת ממנה היא מביטה עליי בחיוך. ״ביי קאי״ היא אומרת בטון פלרטטני ואני לא מגיב יותר מהנהון קצר. כשהיא יוצאת מדלת הכניסה אני פונה אל אחותי ומושך בידה בכוח.
״אאוץ׳, מה נסגר קאי?״ היא מושכת ממני את היד ומשפשפת אותה בעדינות.
״את חושבת שאת יכולה לנסות לשבור את המילה שלי?״
״מה... למה אתה מתכו...״
״אני מכיר אותך טוב סרינה, יותר מדי טוב. את אוהבת להתאכזר לאנשים. את חלק מהמשפחה הזאת אז הגנים כנראה זורמים אצלך בדם אבל אל תשכחי לרגע את המעמדות בבית הזה״ אני שותק לרגע והיא לא מגיבה. היא הבינה שהיא הגזימה. ״את לא תפני אל ניקה אלא אם כן אני ארשה את זה״ אני מדגיש בפניה כדי שלא תתבלבל שוב פעם.
״רגע מה, ניקה? חשבתי שאבא אמר שקוראים לה נטליה״
״אני החלטתי שהשם שלה הוא ניקה וזה השם שכולכם תשתמשו בו״
״למה אתה מגן עליה ממני ככה, הא? ממתי אכפת לך מבחורות?״ הזעם שלה ברור.
״זה לא עניינך מה אני עושה עם החפצים שלי״ מבחינתי זה מה שניקה וזה מה שהיא תמיד תהיה עד שאני אשחרר אותה.
״אל תשכח למה היא פה קאי. היא בוגדת מזדיינת. אבא שלה פאקינג ניסה לחטוף אותי״ כשהיא מגיעה לשלב שהיא מקללת אני מבין שלא יהיה עם מי לדבר.
״אני יודע ואני אגרום לה להצטער על זה. את פשוט לא תתערבי בזה. זה מובן לך?״
״כן״ היא אומרת ואני הולך ממנה ויוצא מהבית. אני בודק את ההודעות שקיבלתי בשעות האחרונות ואני רואה שהולכת להיות פשיטה של המשטרה על אחד מהחנויות של הלבנת הכספים שלנו. אני שולח לניקו הודעה שיטפל בזה ואני הולך לאחד מהמועדונים שלנו, צ׳אלונה. אני צריך לשתות וויסקי ולהירגע. אני צריך לזיין כוס ותחת.
כשאני מגיע לצ׳אלונה אני מהנהן אל המאבטחים שלנו ואני מתיישב במתחם הוי איי פי למעלה. יש שם שני גברים שאני מכיר מהעסקים בעיר. הם מברכים אותי לשלום ברגע שאני נכנס. כולם מכירים את המשפחה שלי. אנחנו שולטים בכל נאפולי ומחוצה לה. אני היורש העתידי. מי שלא ייתן לי את הכבוד הראוי ימצא את עצמו עמוק באדמה.
כשאחת המלצריות מגיעה אליי עם כוס וויסקי וקרח אני מזהה אותה מאחד הלילות שביקרתי כאן לפני כמה שבועות. היא יודעת למצוץ כמו זונה קטנה. ״תשאירו אותנו לבד״ אני פונה אל הגברים שאיתי על הספות והם יוצאים מהמתחם ומשאירים אותי עם המלצרית השחומה. יש לה תלתלים שחורים ולראות אותה ככה תמימה, זה עושה לי את זה מספיק כדי שיעמוד לי.
״תזכירי לי את השם שלך״ אני אומר לה בקול דומיננטי והיא מביטה בי במבט רעב. אני חושב שהיא רטובה עוד לפני שנגעתי בה.
״סיילה״ היא אומרת בשקט ואני מניח את המגש שלה על השולחן שלידינו ותופס את פניה.
״סיילה...״ אני מושך את שמה בפי. ״רדי על הברכיים שלך״ היא מצייתת לי מיד ואני נותן לה להוציא את הזין שלי החוצה בזמן שאני שותה את הוויסקי שלי. אני מזיין לה את הפה ותופס בשיערה בחוזקה. פאק. זה יותר מדי טוב. אני פתאום חושב על זוג עיניים שחורות ושיער ג׳ינג׳י ארוך בידי. זה היה יכול להיות הרבה יותר טוב. למה לעזאזל אני חושב עליה עכשיו? זין. אני אצטרך בסוף לזיין את ניקה כדי להוציא אותה מהראש שלי. היא בסך הכל בוגדת שאני צריך ללמד אותה את מקומה. לא יותר מזה. היא לעולם לא תהיה.